הנתבע בנה מרפסת לתובע וקבל עליו אחריות למשך שנה. בחורף התגלו נזילות שגרמו נזקים. הנתבע טרם הצליח לתקנם. התובע תובע תיקון הנזילות והנזקים והארכת האחריות לחורף נוסף. הנתבע מודה בעובדות.

התובעת עבדה אצל בית הספר הנתבע ופוטרה במהלך הריונה. התובעת תובעת את שכרה עבור החודשים בהם לא עבדה ואת השבתה לתפקידה כיוון שהפיטורין אינם חלים על פי החוק הן מחמת ההריון והן מחמת שנעשו בעל פה. הנתבעים טוענים שהתובעת עבדה בפרקי זמן קצרים שאינם מזכים אותה בזכויות של עובד קבוע וכי הוסכם טרם תחילת העסקתה שהיא מוותרת על זכויותיה החוקיות, הנתבעת אף הסכימה לחתום על כך. הנתבעת טוענת כי נמנעה מלחתום על כך כיוון שלא קבלה את התנאי.

התובעת תבעה את בית הספר ממנו פוטרה במהלך הריונה. לאחר הדיון קבלה הנהלת בית הספר על כך שבדיון טען בעלה של התובעת ולא התובעת עצמה. בנוסף טענה ההנהלה כי את התביעה יש להפנות לעמותה שמימנה את בית הספר בתקופת העסקתה של התובעת.

מר א' החל בביצוע עבודות בניה אצל מר ב'. מר א' טוען שנתאנה בעבודת הבניה ודורש שכר מלא עבור כל העבודה ובתמורה ישלים את העבודה. מר ב' טוען שמר א' אינו מקצועי על פי חוות דעת שקבל על איכות העבודה שבוצעה. כמו כן טוען מר ב' שנגרמו נזקים לדירה ונזקים לשכנים עקב חוסר המקצועיות. מר ב' תובע גם פיצויים על איחור בסיום העבודה. בית הדין מינה שמאי מטעמו לבדוק את איכות הבניה וערכה.

התובע השכיר לנתבע דירה לשנה ולפי תנאי החוזה הארכת השכירות תהיה בהודעה מראש ובהעברת צ'קים עבור שנת השכירות הנוספת. התובע טוען שהודיע לנתבע על רצונו למכור את הדירה וכי לא קוימו התנאים שהותנו בחוזה להארכת השכירות על כן על הנתבע לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות על פי החוזה. הנתבע טוען כי סוכם ביניהם בעל פה על הארכת השכירות וכי לא מסר את הצ'קים על מנת לוודא תיקון מומים במושכר.

הנתבע שוכר דירה מהמשכיר‏. הנתבע אינו משלם שכר דירה עקב קשיים כלכליים. התובע דורש את כל שכר הדירה ואת פינוי המושכר. הנתבע מודה וטוען כי מצבו אינו מאפשר לשלם שכר דירה או למצוא דירה חלופית. בית הדין נתן לנתבע זמן לגייס את סכום הכסף וערבות לעתיד והדבר לא נעשה.

בעל ואשה שכרו דירה וחתמו שניהם על חוזה השכירות מול התובע. בני הזוג נפרדו והבעל המשיך לגור במושכר ולאחר מכן עזב אף הוא את המושכר מבלי שהודיע על כך חודש מראש כנדרש בחוזה. המשכיר הזמין את בני הזוג לדין תורה. האשה הופיעה לדין אך הבעל סירב להתייצב. המשכיר טוען כי האשה חייבת בדמי השכירות כיוון שחתמה על החוזה. האשה טוענת כי חתמה מחמת המנהג אך חיוב דמי השכירות אינו מוטל עליה אלא על הבעל כיוון שחייב לתת לה מדור.

המנוחה הותירה צוואה ובה מינתה אפוטרופסים על מרבית רכושה במטרה להקים בית ליתומים עניים ואת מיעוטו חלקה בין קרובים מסוימים. קרובי המנוחה מבקשים שלא לאשר את הצוואה מכמה טענות, הראשיות שבהן הן טענה שהמנוחה לא היתה בשפיות בעת כתיבת הצוואה, טענה שהקנין לא נעשה כדין וכן שישנה צוואה קודמת שאינה ניתנת לביטול.
בנוסף טוענים נגד הצוואה אפוטרופסי צוואת בעל המנוחה בטענה שחלק מהרכוש שחלקה בצוואתה לא ניתן לה על מנת כן.

התובע הוא בעל עסק להמרת מט"ח (צ'יינג') ועוסק בהלוואות בריבית, הנתבע היה קשור למר ד' שלקח הלוואות ונפטר באופן פתאומי, הנתבע עשה עסקים עם התובע, ופתח צ'יינג' נוסף, כמו כן הוא העסיק את מר ד' בכל מיני עבודות, הנתבע ביקש מהתובע לאשר הלוואה של 150,000 ₪ על חשבון עבודות שהנתבע עשה, לאחר מכן הוא הודיע שהוא ערב להלוואה נוספת בסך עד 240,000 ₪, הנתבע מודה שהעבירו למנוח 190,000 ₪, התובע מראה שיש בידו צ'קים של המנוח בסך 220,000 ₪. לאחר שמר ד' נפטר מונה מנהל עזבון, והוא חתם על הסדר חוב, בין המלווה לבין התובע והנתבע, וסוכם שהנתבע ישלם 292 אלף ₪ ובכך יסלק את כל חובו של המנוח.
לטענת התובע חלק מהכספים שלווה המנוח כביכול הגיעו באמת לנתבע.
כמו כן ישנם כספים נוספים שאותם היה צריך לשלם הנתבע.
בנוסף בגלל הסכסוך בין התובע והנתבע, התובע טוען שהנתבע גרם לו לנזק בכך שהוא לא יידע אותו על דיון שהמכתב עליו נשלח לידי העו"ד. כתוצאה מזה השופט פסק לו הוצאות בסך 6,000 ₪.
לטענת הנתבע הוא פרע את ההלוואה של ה- 100,000, הוא מבקש שבית הדין ידון בערבות שהוא נטל אם היא תקיפה על פי ההלכה, כמו כן הוא תובע 72,000 ₪ עבור עבודות שהוא ביצע ולא קיבל בעבורם תשלום, כמו כן עבור חוב שהוא שילם למישהו 220 אלף הוא תובע מהתובע שהיה שותף בהלוואה 110 אלף.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת כמזכירה, לאחר תקופה היא יצאה לחופשת לידה עקב הפלה, לאחר מכן היא האריכה את החופשה לטובת מחליפתה, לאחר שחזרה לכמה חודשים, היא פוטרה על ידי המעסיק הנתבע, בזמן היותה בהריון היא תובעת פיצויי פיטורין, ותשלום זכויות סוציאליות, וסך הכל כ-62,200 ₪. לטענת הנתבעת החוזה היה קצוב לשישה חודשים, ולא המשיכו את העסקתה, אלא שנתנו לה תקופה קצרה על מנת לבחון את העסקתה. כמו כן היא לא פוטרה כלל, אלא התובעת הפסיקה את הקשר עם הנתבעת, כמו כן היא לא ענתה למיילים ומסרונים ששלחו לה מהעבודה על חזרתה לעבודה, ולא הודיעה על הריונה. כמו כן היא גרמה נזקים למוסד שלא ידע כיצד להתמודד עם חוסר זמינותה של הנתבעת, וכמו כן מוסר העבודה שלה היה לקוי.