התובעים הם משווקים של ארבעת המינים שחתמו על הסכם מכירה עם המוכר, על חלוקת רווחים ביניהם של רווחי המכירה, הנתבע הפעיל כמה דוכנים של ארבעת המינים וכעת יש תביעות הדדיות בעניינים רבים ביניהם, הוסכם שיפסקו ביניהם בדרך של בוררות עסקית, ועל כן הנימוקים יהיו מקוצרים.

ראובן התעניין לקנות את דירתו של לוי. לוי לא רצה למכור לראובן את הדירה, מחשש לחוסר יכולת כספית של ראובן, לכן פנה ראובן לשמעון חתנו של לוי בבקשה שישכנע את חותנו למכור לו את הדירה. שמעון עשה כפי שנתבקש והדירה נמכרה לראובן בעקבות מאמצי שמעון. כעת תובע שמעון דמי תיווך.
ראובן טוען: א. לא בקשתי משמעון לתווך לי דירה ביקשתי שיעשה פעולת שכנוע שאינה פעולה של תיווך. ב. שמעון אינו יכול להיחשב כמתווך היות והוא קרוב בדרגה ראשונה ללוי והוא נחשב כבעל דבר. ג. פרסום הדירה למכירה היה בריש גלי על מרפסת הדירה ואם כן לא היה כל צורך במתווך. ד. גם אם דינו של שמעון כמתווך מכל מקום הוא עשה רק פעולה של אמצעי ולא של מתחיל ולכן הוא זכאי רק לחלק מדמי התיווך.
תשובת שמעון: א. פעולת השכנוע לוותה במשא ומתן ובאופן התשלומים ועוד כהנה פרטים שזו בעצם פעולה של תיווך. ב. גם קרוב בדרגה ראשונה זכאי לדמי תיווך. ג. בפרסום הדירה לא היתה כוונה לשלול פעולה של תיווך. ד. מגיע לי תשלום על פי מנהג המדינה שחל גם במקרה זה דהיינו אחוז וחצי מהעיסקה.

התובע - סוחר ארבעת המינים בא לקנות אצל הנתבע - סיטונאי סטים רבים ושילם כמקדמה 500 ש"ח, לאחר שראה את הסחורה הגרועה לטענתו רצה לבטל את העיסקה, הנתבע מבחינתו תובע את השלמת העיסקה ותשלום היתרה.

בחודש אייר תשע"ה התובעת רכשה מהנתבעת פאה במחיר של 10,500 ₪, היא שילמה בצ'קים דחוים, והאחרון שבהם בוטל, התובעת נסעה לחו"ל וכשחזרה החזירה את הפאה משום שהיא היתה פגומה. הפאה הועברה לספקית הפאות לתיקון, אך זאת לא תיקנה, לאחר חגי תשע"ו ביקשה התובעת לבטל את הרכישה, ולקבל את כספה, אך הנתבעת התנגדה, משום שהכסף היה כבר אצל הספקית. לטענתה יש לתבוע את הספקית.

שותף בנה קיר בינו לבין שכנו על סמך הבטחת שכנו לשלם לו, כעת השכן מתחמק מלשלם וטוען שהקיר אינו בטיחותי.

עובד זר שעבד אצל ראובן (שכן בבית משותף) היה נוהג להשאיר את אופניו במקום בו השכנים בבנין מעמידים עגלות ואופנים. העובד חזר לארצו והאופנים נשארו במקומן לא קשורות. שמעון (שכן נוסף באותו בנין) ראה את האופנים ושאל את ראובן לגבי העובד הזר. ראובן ענה לו שהעובד הזר עזב לפני חודש. שמעון ענה לראובן שאם כן הוא זוכה באופנים מן ההפקר. על כך ענה ראובן שהעובד נשאר חייב לו כמה מאות שקלים והוא מבקש להחזיק באופנים בגין החוב.
עוד קודם לכן ילדי שמעון (בן 7 ובת 9) רכבו על האופנים והחזירום למקומן מידי יום. איש מהצדדים אינו חפץ לתפוס את האופנים או להשתמש בהם עד שיוכרע הדין. לראובן אין הוכחה בענין החוב, אבל שמעון אומר שבכל מה שנוגע לזכויותיו הוא מאמין לדברי ראובן.

התובעת היא עוסק מורשה ועוסקת באדריכלות, הנתבע הזמין מהתובעת תוכנית לעשרים מגרשים, ועל כך נתקבל השכר, לאחר מכן, הכינו התובעות תוכניות ל- 26 מגרשים נוספים, נותרה יתרת חוב בסך כ-7300 ₪, התובעת תובעת את יתרת החוב בתוספת מע"מ והצמדה, והנתבע טוען שההזמנה בוצעה על ידי הישוב ולא על ידי החברה, בניגוד לתכנון המגרשים הראשונים, ובכל מקרה אין הוא חב בחבויות החברה, אך הוא מסכים לשלם חצי ממה שהחברה תחויב.

במהלך אירוע בסניף התגלה ששכחו משהו, אחד הילדים התנדב להביא מביתו את הדבר החסר, ושאל אופניים מחבירו, בדרך האופניים ניזוקו.

דוד נסע בטרקטורון ופרץ לכביש, אלי פגע בטרקטורון ועף עם הרכב והתהפך, הוא תובע את נזקי התאונה לרכבו, את נזקי גופו, ביטול עבודה, ועוד תביעות שונות הקשורות לקניית הרכב החדש.

התובעת עבדה כמטפלת במעון שנוהל על ידי העמותה הנתבעת, לאחר כשנתיים חתמו על חוזה העסקה, באב תשע"ד התקיימה שיחה עם התובעת ומנהל העמותה, שבה הועלתה האפשרות שהתובעת לא תמשיך להיות מועסקת על ידי העמותה, העמותה המשיכה לשלם לתובעת משכורת גם בתחילת שנת הלימודים בחודש אלול תשע"ד עד שהתובעת ילדה. בחודש חשוון תשע"ה בעוד התובעת שרויה בחופשת לידה, כתבה הנתבעת מכתב פיטורין לתובעת.
לטענת התובעת הפיטורין נעשו שלא לפי החוק, זאת למרות שזמן הסכם ההעסקה מסתיים בזמן ההריון שלה. כמו כן הפיטרין נעשו ללא שימוע, וכתוצאה מהטראומה של הפיטורין היא לא יכלה לעבוד. היא תובעת תשלום עבור כל החודשים מאז שפוטרה ועד שמצאה עבודה בחודש, כמו כן היא תובעת פיצוי של 150% על החודשים שבהם היא היתה אמורה לעבוד. וסך הכל 33,891 ₪. ועוד פיצויים על עגמת נפש ופגיעה בשמה בסך 30,000 ₪. כמו כן היא תובעת השלמת פיצויי פיטורין בסך 6,344 ₪. ועוד דמי הבראה בסך 2,596 ₪ שלא שולמו לה.
לטענת הנתבעת הפיטורין לא באו על רקע הריונה של האשה, אלא בגלל חוסר יכולתה לבצע את עבודתה כנדרש. התבצע שימוע לפני הפיטורין, כמו כן זמן סיום עבודתה היה מעוגן בחוזה, ולא היה בגלל הריונה למרות זאת הסכים הנתבעת להאריך את העסקתה על מנת לשמור על זכותה לחופשת לידה. העמותה לא פעלה נגדה ולא הכפישה את שמה, ואין קשר בין הפיטורין לבין זה שהתובעת לא מצאה עבודה. לגבי דמי ההבראה הם מכלילים אותם בתוך השכר החודשי.