התובע הוא קבלן שלטענתו סיים את הבנייה, ולטענתו מגיע לו תשלומים מלאים לפי הפשרה שאליה הגיעו יחד עם הנתבעים. לטענת הנתבעים התובע צריך לבצע עבודות נוספות, ולשיטתם עלות השלמת העבודה עולה על שכרו של הקבלן שנותר.

התובע למד במוסד חינוכי אקדמאי, ועל מנת להשלים את חובותיו לתואר ראשון נותרו לו שתי עבודות, הותר לו להגיש אותם לאחר זמן רב, אך לא נאמר לו כי הבדיקה כרוכה בתשלום. לטענת המוסד החינוכי יש הפרדה בין האחראי על הגשת העבודות לבין האחראי על התשלומים. וכמו כן אילו היה מברר היו עונים לו שבדיקת העבודות כרוכה בתשלום. הכסף כבר שולם למוסד החינוכי.

א' פרץ עם חבר בשבת למטבח בית כנסת על ידי עקירת הדלת וגנב מהמטבח. במוצ"ש באה משטרה וא' הודה בפני ב' שהוא גרם לנזק. המשטרה לקחה את א' לחקירה. באותו ערב כתבו הורי א' לבית הכנסת צ'ק על הדלת, ההתקנה וקנס. לאחר זמן זימן אביו של א' דין תורה לערער על התשלום כיוון שלטענתו חברו של א' היה זה שהזיק בפועל וכן הדלת היתה במצב גרוע עוד לפני הפריצה ובנוסף הודאת א' נבעה מלחץ שהפעיל ב' על ידי תלונה במשטרה.

התביעה נגד מעסיק שפיטר עובדת בזמן הריונה, לטענת המזכירה הפיטורין אינם בתוקף ועליה לקבל את מלוא שכרה, לטענת המעסיק הפיטורים חוקיים כיון שאינם בגלל ההריון אלא בגלל קשיים כלכליים.
המעסיק ביוזמת בית הדין פנה למשרד העבודה, וקיבל היתר מזמן הגשת הבקשה. והשאלה בבית הדין היא האם מקבלים את חוק המדינה בעניין פיטורי עובדת בהריון על כל פרטיו.

התובע קנה דירה מהנתבע, הדירה לא היתה מוסדרת כחוק, ולא היה לה שעון מים וחשמל, בפסק הדין נפסק שהנתבע פטור מפיצוי משום שהנתבע לא היה מעוניין להחזיר את המקח אלא בפיצוי על הפרשי השווי. אך נפסקו לו פיצויים בסך 10,000 ₪ על כך הגיש התובע ערעור.

התובע הינו מורה שהועסק על ידי ישיבה תיכונית בתפקידים שונים, והישיבה הנתבעת רצתה לסיים את עבודת התובע אצלה. התובע דורש הפרשי שכר, הקשורים להיותו בעל תואר בחינוך מיוחד, ובית הספר מקבל תקציבים על חינוך מיוחד, כמו כן לטענת התובע הוא שימש כיועץ ועל כך מגיע לו גמול. שלטענת הנתבעת הכספים לא מגיעים לו, כיון שהמוסד אינו מוגדר כחינוך מיוחד, כמו כן לטענת הנתבעת המורה פוטר כיון שכבר לא היה יעיל.

שני שכנים הגרים בבית משותף הבנוי בצורה של מדורגים התובעים הינם בעלי הדירות התחתונות, והנתבעים גרים בקומה העליונה ישנם כמה תביעות:
1. ישנה בעיית רטיבות שנובעת מחוסר איטום של הקומה העליונה.
2. הנתבעים העבירו את הקולטים שהיו על גג המרפסת שבבעלותם למקום אחר כך שאינם יעילים כמו כן הם לא יכולים לטפל בקולטים בשטח שאליו הם הועברו, והנתבעים אינם מאפשרים להם לעבור בשטחם לצורך זה .
3. מיקום המזגן הוא קרוב מדי לשטחם ומזיק להם.
הנתבעים תובעים בתביעה שכנגד את התובעים משום שלטענתם הם הרחיבו את ביתם ללא פיקוח הנדסי כנדרש. לטענת התובעים הכל נעשה כחוק.

התובע והנתבע גרים בבית משותף בעל שש קומות, התובע גר בקומה 5 והנתבע באלכסון לו בקומה 4, הנתבע בנה דירה נוספת בקומה 5, מעל דירתו שבקומה 4, ולפני כארבע שנים בנה דירה נוספת מעליה, והכניס לתוכה דייר. לפני כשנה הנתבע קנה דירה נוספת בקומה 6, והוא התחיל לבנות דירה נוספת מעליה, ככל הנראה שלא באישור העירייה כשהגגות רשומים כרכוש משותף.
התובע תובע להרוס את הבנייה בקומה 7 משום שנעשתה שלא באישור והיא מכערת את הבניין. כמו כן הוא תובע שלא להוסיף דיירים נוספים עקב העומס על התשתיות והמעלית. לטענת הנתבע בכל מקרה משתמשים אנשים רבים בבניין כיון שיש שם חנויות מסחריות.
לעומת זאת הנתבע טען שמעולם הוא לא נתבקש להפסיק את הבנייה, וכמו כן דיירים אחרים הסכימו לבניית הדירה, ולכן הוא יכול להשתמש בזכויותיהם על הגג.

הנידון בחוב שחייב הנתבע לתובעים. בגין פרעון החוב קבענו כי יש למכור את הדירה שבקרית אתא הרשומה כעת על שם התובעים אף שאין חולק שהיא של הנתבע. בית הדין קבע כי עורך דין ט' יתמנה ככונס נכסים למכירת הנכס. השאלה מי ישא בהוצאות הכונס נכסים התובעים (המלוה) או הנתבע (הלוה).

בערב קהילה שאורגן בישוב של הנתבעת - הישוב ורכזת הקהילה, חולקו מגנטים עם עיצוב מסוים, שלמעשה עוצב על ידי התובעת המעצבת, זאת ללא ידיעתה וללא הסכמתה. בפועל המגנטים הללו עוצבו על ידי מעצבת אחרת שנשכרה על ידי הנתבעת.
לטענת הנתבעת הפרסום נעשה בתום לב ולא הזיק לתובעת, ואילו לטענת התובעת זכויות היוצרים הם שלה. היא מסכימה לשלם לתובעת 300 ₪ סכום שאותו היתה מסכימה לשלם מלכתחילה.
על כן היא תובעת את איסוף כל השלטים, יידוע כל התושבים על העבירה שנעשתה, פיצוי כספי בסך 450 ₪ על שימוש בעיצוב, פיצוי נוסף של 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של העסק. ועוד 800 ₪ דמי ביטול זמן והוצאות משפט.