אדם מכר דירה באיזור הקריות, השוכר הוא זה שהביא את קונה הדירה, אך לטענת התובע הוא הפגיש את קונה הדירה עם השוכר, לאחר שהכיר את העיסקה הוא תבע את הנתבע. הוא תובע 20,000 שח על התיווך, ועוד כ-5,000 שח על הטירחה והוצאות משפט. הנתבע טוען שהוא לא מכיר את התובע, וכמו כן הוא מכר את הדירה על ידי השוכר, שגם גרף לכיסו חלק מסכום הכסף, הנתבע דורש הפסד יום עבודה מהתובע.

הצדדים חתמו על חוזה שהתובע ישלים את בניית ביתו של הנתבע. התובע טוען שגמר ותובע את שווי העבודה וכן את שווי התוספות שלא היו כלולות בחוזה, בנוסף תובע נזקים שונים שנגרמו לו. הנתבע טוען שאינו מחוייב אלא בסכום שסוכם בחוזה ולגבי התוספות הוא חולק על שוויין ועל היקפן וכן טוען שאינו אחראי על הנזקים. כנגד תובע הנתבע פיצויים על ליקויים בבנייה, על עגמת נפש ועל איחור בבנייה. התובע מכחיש וטוען שהנתבע אחראי לעיכוב.

התובע עבד כמרצה במדרשה. באמצע שנה צמצמה המדרשה את היקף ההעסקה לכשליש. התובע טוען שאין מעסיק רשאי להפסיק את עבדתו באמצע שנה ועל כן הוא דורש את המשך העסקתו וכן את שכרו עבור החודש שחלף והוצאות.

הצדדים הם בעלים על מגרשים שכנים בהפרשי גבהים. הנתבע (בעל המגרש העליון) בנה קיר התומך במגרש שלו. התובע טוען שהקיר רעוע וכי הקיר מונע ממנו לנצל את שטחו כיוון שהוצאת המילוי התומך בקיר עלולה לערער אותו, בנוסף טוען התובע כי הקיר חורג לשטחו וכי הוא בנוי בניגוד לתקנות היישוב. הנתבע מודה שהכותל רעוע ומוכן לחזקו בתנאי שהתובע לא יחפור בסמוך אליו.

א' הינו חבר באגודה שיתופית ביישוב, ליישוב יש זכויות במחצבה. א' פועל לטובת הקמת חברה מתחרה. א' תובע את מזכירות היישוב במספר תביעות הנוגעות להתנהלותה ביניהן השמצתו. בנוסף טוען א' כי שנים מחברי המזכירות משתלטים על שטחים ציבוריים. היישוב תובע מא' לחדול מפעילותו למען הקמת המחצבה וכן תובע לפסלו מלכהן בתפקידים ביישוב.

הצדדים גרים בבניין משותף. צינורות המובילים לדוד השמש של הנתבע עוברים דרך דירתו של התובע. פיצוץ באחד הצינורות גרם לרטיבות בדירת התובע. התובע הזמין בעל מקצוע לצורך גילוי מקור הבעיה ותובע את העלות מהנתבע.

פסק המשך. א', קבלן, תובע מוועד בית הכנסת שהחל בשיפוצו שכר עבודה שאושר על ידי המפקח, וכן ריבית כיוון שהעסקה כפופה להסכם ממשלתי. ב', נציג בית הכנסת, טוען שהעבודה התייקרה עקב חוסר מקצועיות וכי לא הוגשו מסמכים כנדרש וכי שכר המנהל כלול ברווח של א'. ב' מגיש תביעה עקב הפסקת העבודה. המפקח העיד בנידון.

בהסכם הגירושין האשה קבלה על עצמה לזון את ילדי בני הזוג ובתמורה קבלה נכס בשווי מקביל. האב התחייב בהסכם לדאוג לתשלום הוצאות הריפוי והחינוך של הילדים. כעת זקוק אחד הילדים לתרופה שעלותה כ1000 ש"ח בחודש על מי חל חיוב תשלום זה?

הנתבע אכסן חפצים השייכים לעסק שאותו הוא מנהל במחסן השייך לנתבע, התשלום נקבע לפי נפח האכסון, לאחר זמן הוא גילה שנפח האכסון לא נוצל בצורה מיטבית, ולטענתו נאמר לו שיחייבו אותו רק על פי נפח הציוד שלו בפועל. לכן לדעתו הוא צריך לשלם סכום נמוך יותר על האכסון, בהסכמת הצדדים התובע לא שילם על האכסון, עד לבירור בפני בית הדין. התובע טוען כי החפצים סודרו על ידי המוביל של הנתבע. אחרי שהנתבע הביא אותו לבית דין, הוא תובע שכירות לחודשיים לפי ערך גבוה, ולא לפי הערך שסוכם, על סך 7,728 ₪.

בחוזה שכירות נכתב כי קיימת אופציה להארכת השכירות ב"שלושה חודשים נוספים מתחדשים", לטענת השוכר עומדת לו הזכות לחדש את החוזה לשלושה חודשים מתחדשים, אך לטענת המשכיר הדבר לא יתכן שכן זה מקנה לשוכר זכות קניינית.
כמו כן התובע - המשכיר טוען שנגרמו נזקים רבים לדירה מצד השוכר, והשוכר הפר את החוזה כיון שהשוכרת היא רק ע' ואילו בפועל גרו במושכר כל בני משפחתה, המשכיר תובע יציאה מיידית של השוכר, ותשלום שכר דירה על החודשים שעליהם לא שולם.
מנגד הנתבעים דורשים פיצויים על הפסד חנייה על תיקונים ואכסנת חפצים בסך כ- 42,000 ₪.