חלוקת תשלומי ארנונה בין שוכר ושוכר משנה
בית דין:ארץ חמדה גזית ירושלים
מס. סידורי:506
תקציר:
התובעת שכרה נכס ממשכיר כלשהו, לאחר זמן התובעת רצתה לצאת מהנכס, אך המשכיר לא הסכים, לכן התובעת הכניסה את הנתבעת כשוכר משנה (ששכר את הנכס ממנה) הזמן שהנתבעת שהתה בנכס מוגדר כתקופה ב', לאחר שהסתיים החוזה, הנתבעת המשיכה להשתמש בנכס בתקופה ג' כשנה ללא חוזה. לאחר שנה חתמה על חוזה חדש, ובמשך השנה הראשונה לחוזה השכירות לא העבירה הנתבעת את חוזה הארנונה על שמה - מוגדר כתקופה ד', בכל תקופות אלו חשבון הארנונה היה על שמה של התובעת, ותשלומי הארנונה לא שולמו לעירייה, החובות צברו ריביות והצמדה, והחוב תפח לכמעט 1,000,000 ₪ התובעת שכרה עו"ד שיטפל בחוב, והוא הצליח להפחית את סכום הארנונה ל- 700,000 ₪, על כך שולמו לעו"ד 71,294 ₪, והנתבעת והתובעת סיכמו ביניהם ששכר הטירחה יחולק ביניהם לפי חלקו היחסי בהפחתה, כעת הצדדים דנים ביניהם על אופן חלוקת תשלומי הארנונה.
לטענת התובעת יש לחלק את הארנונה לפי תקופות השימוש, וכיון שהיא השתמשה 1.5 שנים, והנתבעת 3.5 שנים, הרי שיש להטיל על הנתבעת סכום יחסי בסך 490 אלף שח, ועל התובעת 210 אלף שח, כך גם יש לחלק את שכ"ט של העו"ד, ועל הנתבעת לשלם 49,905 ₪ ועל התובעת לשלם 21,388 ₪.
לטענת הנתבעת, כעת היא משלמת סכום נמוך בהרבה, בשנה שבה היא שהתה בלי חוזה (תקופה ג'), היא מסכימה לשלם את סכום הארנונה המלא ואת שכ"ט העו"ד בסך 12,060 ₪, אך לגבי שאר השנים היא טוענת שעליה להשתתף בארנונה רק בסכום שאותו היא משלמת עכשו (64,100 ₪) כיון שהתובעת היתה צריכה לטפל בשינוי סיווג הנכס בגלל חובות ישנים שהיו לה בעירייה. כמו כן התובעת (במהלך תקופה ב') לא העבירה לנתבעת שוברים לתשלום הארנונה ובכך גרמה לחיוב הגבוה, בנוסף התובעת יכלה להודיע לעירייה שהיא עזבה את הנכס, והיא לא עשתה זאת. לכן עליה לשלם על תקופות השכירות הללו סך הכל 160,250, וכמו כן היא אינה חייבת לשלם על תקופה זו שכ"ט עו"ד, משום שהתובעת גרמה לצורך בעו"ד, משום שהתרשלה בכך שלא שינתה את סיווג הנכס. סך הכל היא מסכימה לשלם 278,750 ₪.