התובעים הם מתווכים בחברת נדל"ן, הם פנו לנתבעים שהם בעלי דירה, ושאלו אותם אם ברצונם למכור את דירתם, לאחר שהתובעים העלו את המחיר הם הסכימו למכור את הדירה, הם חתמו על חוזה שבו נאמר שבמידה והדירה תמכר ביותר מ 1.73 מיליון, הם ישלמו דמי תיווך, הדירה נמכרה ב 1.73 מיליון, אך לטענת התובעים על הנתבעים לשלם להם דמי תיווך משום שהנתבעים נהנו משכירות הדירה כמה חודשים נוספים.

הנתבעים הזמינו את התובע לבצע שיפוץ והרחבה בביתם, בשלב כלשהו התובע עזב את העבודה מיוזמתו, ולטענתו משום שהוא הבין שהוא לא יקבל כסף על עבודתו, בין התובע לבין הנתבעת מחלוקות רבות על טיב עבודתו של התובע שהוא קבלן בנייה, לטענת הנתבעים הליקויים היו רבים, ולמרות זאת הם הסכימו להמשיך לעבוד עם התובע, הם תובעים מהתובע תשלום עבור הליקויים שתוקנו על ידי אנשי מלאכה אחרים.

התובע השקיע כסף בנתבעת שהיא שותפות חקלאית, לפני שנת השמיטה, הנתבעת הצהירה על רצונה לשמור שמיטה לפי אוצר בי"ד, בסופו של דבר לאחר רצף של מקרים והחלטות הנתבעת, הגידולים לא סיפקו את התוצאות הרצויות, והיו הפסדים, התובע השקיע סכום של 480,000 ש"ח בשותפות החקלאית, על מנת להניב רווחים על ההשקעה, בסופו של דבר כספי ההשקעה הוחזרו לתובע באיחור, ולטענתו ישנם עוד כספים שיש להשיב לו. הוא טוען לרשלנות של הנתבעת שבגללם איבד כספים רבים, ועל חיוב פיצויים של הנתבעת.

פועל של חברה לזיפות גגות, גרם נזק למערכת מיזוג של אחד הדיירים. בעל המזגן תובע מהחברה את הנזק, שמוערך בכ7000 ש"ח, ע"י כמה טכנאים, ובינהם טכנאי של חברת המזגן, משום שלטענתם צריך לתקן את יחידת המזגן כולה. בעל חברת הזיפות מקבל עליו אחריות, אלא שטוען שע"פ שמאים שהוא הביא די בתיקון החלק הניזוק, ומסתכם בכ800 ש"ח.

א', סוחר נדלן, קנה מב' דירה עם מילוי קרקע שתחתיה. בחוזה נכתב תנאי, שבמידה וב' לא יסדר גישה ישירה לקרקע דרך חצר הבניין, יופחת מחיר הקרקע. כעת א' תובע הפחתה. ב' משיב, שהתנאי היה כך על דעת שהקרקע תימכר לאדם שאין לו גישה מתוך הבניין. מכנגד, תובע ב' ביטול מקח על קרקע זו, משום שלטענתו היא נמכרה מיד אח"כ בפי 6 מהמחיר שהוא קיבל עליה. הוא עדיין מחזיק בחצייה, וב17000$ הפרש מחיר. א' משיב, שקנה אותה במחירה האמיתי תוך סיכון, ומשהצליח למוכרה במחיר גבוה, אין זו הונאה.

התובע עבד אצל הנתבע מספר שנים ובשלב כלשהו אשתו חלתה במחלה שהצריכה אותם לעבור דירה לעיר אחרת. בשל כך התובע הפסיק את עבודתו אצל הנתבע.
הוא תובע פיצויי פיטורין, ולטענת הנתבע אינו חייב בכך משום שהתובע הוא שעבר דירה.

ביה"ד פסק שיעור מזונות שהבעל חייב לאשתו. לאחר מכן האשה פנתה לערכאות להגדיל את שיעור המזונות. כעת הבעל פנה לביה"ד ותבע שאשתו תחזיר לו את דמי המזונות שחוייב בערכאות.

התובע הוא קבלן והנתבעת היא יזם, התובע עבד בפרויקט של הנתבעת בתור הקבלן השני (היה לאחר מכן קבלן שלישי),

בני זוג פנו לרופא שיניים לסדרת טיפולים רפואיים. לאחר בדיקה וקביעת הצרכים נקבע שהרופא יטפל באיש תחילה, ובאשה רק אחר שתלד, וגבה 10000 ש"ח מהאיש. לאחר שהחל לטפל באשה דרש עוד 10000 ש"ח, ואמר שהראשונים היו רק עבור הטיפול בבעל. הוא הוכיח את דבריו ע"פ מחירון התאחדות רופאי השיניים. הבעל טען מנגד, שהסיכום היה סכום אחד על הכל, ודורש להמשיך בטיפולים.

הבעל חוייב לגרש את אשתו אך טענתו כי האשה חייבת לו כספים כיוון שהוא השקיע בדירה הרשומה על שני הצדדים, בכ40% יותר ממה שהאשה השקיעה.