ערעור על פסק דין הניתן בביה"ד ירושלים בטענה שביה"ד לא נתן לצדדים לטעון את טענותיהם במלואן וכן להביא את ראיותיהם.
השתלשלות המקרה היה שהמערערים רצו לפסול את ביה"ד מלדון ולהעביר את הדיון לבי"ד בעיר אחרת. לאחר שביה"ד לא קיבל טענה זו הצדדים עזבו את הדיון. וביום שנקבע למתן הפסק, הצדדים הופיעו ובקשו לתת להם אפשרות להשמיע את דבריהם. ביה"ד דחה זאת ונתן פסק.

בני זוג התגרשו ובית הדין האיזורי חייב את הבעל לשלם חלק מן המשכנתה. הבעל ערער וטען שהמשכנתה ניטלה אך ורק עבור אבי האשה (כדי לאפשר לו לשלם את חלקו בקניית הדירה).

בני זוג התגרשו. הבעל תבע מהאשה דמי שימוש בדירה, בטענה שהיא אילצה אותו לעזוב בטענה שאם יישאר בדירה היא תגיש כנגדו תלונת שווא במשטרה

בית הדין האזורי פסק שאשה חייבת לאיש חצי מליון ש"ח. האשה ערערה אולם הערעור נמחק בגלל טעות של מזכירת ביה"ד הגבוה, והאשה נאלצה לשלם. לבסוף התגלתה הטעות והאשה ערערה וביה"ד הגבוה זיכה את האשה וקבע שהאיש צריך להשיב את הכסף. האיש לא רצה והערים קשיים רבים. האשה טענה שהוצאות גביית החוב מוטלות על בית הדין, ובמידת הצורך - גם תשלום החוב עצמו.

הסכם גירושין כלל בתוכו התחייבות לשלם את ערכו של נכס על פי שומת שמאי מסויים. אולם בהמשך עלתה הטענה על פער גדול בין השומא לבין ערכו האמיתי של הנכס. טענה שגובתה בחוות דעתו של שמאי אחר. כמו כן, השמאי הראשון לא היה מוכן להשתתף בהמשך ההליך ולעמוד בפני חקירת בית הדין.

עורכת דין רצתה לייצג לקוחה בתיק אך הדבר יצר בעיה: היא מייצגת (בתיק אחר) קרוב משפחה של אחד הדיינים, ולכן ביקשה שהתיק יועבר להרכב אחר או ינוהל בדיין יחיד.

בית דין הטיל על הבעל תשלום כספי במקרה גירושין, האשה ניסתה לממש את החוב עוד בטרם גירושין והבעל התנגד

בעלי חנויות תבעו את המועצה שתמנע את הקמת חנות שמסתבר שתפגע בפרנסתם.

חוות דעת כללית על השאלה האם ניתן לחייב על הלנת שכר?