ראובן הלווה לשמעון סכום כסף ללא ערבות. בפעם השנייה שבא ללוות אמר ראובן שילוה לו רק בערבות, והוא הציג את לוי שיערב לו בסתם. ראובן טוען שבא ללוי שלא בפני שמעון ולוי הסכים לערוב, אך לוי טוען שאינו זוכר שערב.

אשה ביקשה שבית הדין יעקל נכסי נדל"ן של הבעל וימנע ממנו למכרם, זאת במטרה להבטיח את גביית כתובתה.

בני זוג התגרשו וגם ערכו הסכם גירושין. לאחר מכן התעוררו חילוקי דעות אם ההסכם נעשה בכנות או כדי להבריח מנושים

אדם לא שילם את מסי הישוב בזמן, משום שלא היה לו לשלם, וחוייב ע"י המזכירות בקנס פיגורים, תוך איום שאם לא ישלם את הקנס יפסיקו לו את החשמל והמים.

ראובן קנה דירה והתחייב בחוזה לשלם לזמנים מסויימים עם מע"מ. ראובן שילם את דמי הדירה אבל לא את המע"מ. המוכר תובע מראובן את הרבית ורבית דרבית על הפגורים, כיון שהיה צריך לשלם וקזזו לו מהאוצר את הסכום. ראובן טוען מכנגד, שלא ידע שהמע"מ לא נכלל בתשלומים ששלם, וכיון שהמוכר לא הודיעו על כך, הוא צריך לשאת בזה.

אדם קנה דירה מחברו, והסכימו שהקונה ישלם את המע"מ באופן ישיר. הקונה לא שילם, והמוכר שילם עבורו את המע"מ. האם הקונה חייב לשלם למוכר את ריבית הפיגורים שחסך לו המע"מ.

התובעים הלוו לקבלן כלשהו כסף, כהבטחה להלוואה הקבלן חתם איתם על חוזה למכירת אחת הדירות, לטענת בעלי חובות אחרים החוזה הינו פיקציה, ואינו אמיתי, בנוסף אחד הרוכשים שהעמותה חייבת לו כסף רכש דירה מוקדם מהתובעים, ולכן אין לתובעים זכאות על הדירה.

התובע הוא משכיר דירה שהשכיר את הדירה לנתבע שהוא השוכר, בחזה נאמר שהשוכר מחויב לשלם "הוצאות המוטלות על הדירה", ולא נכתב במפורש שהוא צריך לשלם ארנונה, בין הצדדים ישנה מחלוקת האם על השוכר לשלם את הארנונה או לא.

התובע השכיר דירה לאדם כלשהו, והנתבע חתם לו ערבות, לדירה נגרמו נזקים, והתובע תובע את הנתבע, הנתבע טוען שהתחייב בערבות רק על דמי השכירות עצמם, ולא על נזקים נוספים.

הנתבעת היא חברה שבונה פרויקט של 12 דירות בישוב מסוים, התובע התבקש בשלב כלשהו להכנס לעבודת הבנייה והציע כמה הצעות מחיר, לאחר כמה חודשים התובע התבקש לעזוב את השטח ולהפסיק את העבודות. בין הצדדים מחלוקת כמה על הנתבעים לשלם לתובע, בפסק הדין החלקי