לפי החוק בית הדין הרבני יכול לדון בדיני ירושה רק בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר. והנה, אדם כתב צוואה ראשונה ואחריה צוואה שנייה. והמוטבים של הצוואה הראשונה אינם מסכימים שביה"ד ידון בצוואה. בית הדין האיזורי דחה את בקשתם, אך הם ערערו לביה"ד הגדול

בין התובע להנהלת עמותה נחתם חוזה לקניית דירה, ובו נכתב שהמחיר כולל שכ"ט עו"ד, לאחר מכן תבעו ממנו שכ"ט עו"ד, בטענה שהחתימה היתה בטעות.

התובעת הלוותה לנתבע שהוא טו"ר סכום מסוים של כסף, היא תובעת את הסכום בחזרה, הנתבע טוען כי הוא סיפק לה שירותים משפטיים כטו"ר, וכמו כן תובע בתביעה נגדית את הוצאות הדיון משום שהיה באותו יום בירדן, ונגרמו לו הוצאות על מנת להגיע לדיון.

הנידון: אפוטרופוס שבא לבקש אישור למכור נכסי קטן. הנימוק הוא שהמיסים על המגרש מהווים מצב בו לא משתלם להשאיר את הנכס בבעלות הקטן.

התובע נשכר לעבודה במינימרקט, לאחר שישה שבועות נאמר לו שיעזוב את העבודה, הוא דורש פיצוי בגובה משכורת של שנתיים או 20,00 דולר עבור עבודתו המאומצת.

אדם כתב צוואה הלכתית ואזרחית כאחד. לאחר מכן כתב צוואה אזרחית. ובית הדין האיזורי קבע כי במצב כזה הצוואה הראשונה בטלה. המערער טען כי נפלו בצוואה בשנייה ליקויים שונים שבגינם היא בטלה וממילא הצוואה הראשונה תקפה.

הסכם נישואין (נישואין שניים) כלל התחייבות של הצדדים להפקיד כל חודש סכום לחשבונם המשותף. האשה לא עמד בהסכם ואילו הבעל כן. לאחר תקופה ארוכה הבעל גילה את זה ובכל זאת המשיך להפקיד. הצדדים התגרשו והבעל תובע את הסכומים שהאשה הייתה צריכה להפקיד. כמו כן האשה הודתה כי היו לה קשרים עם גברים זרים, ואח"כ טענה כי כוונה הייתה רק לקשרי ידידות עם גברים זרים אך לא מעבר לכך, והשאלה היא אם לקבל את פרשנותה (הדחוקה) למונח מסויים שהוזכר בהודאתה.

התובעת הציגה בבית הדין, כתב הסכם בינה לבין בעלה הנותן לה את זכות המגורים, בדירתו.
לטענתו הוא עשה את ההסכם מתוך הנחה שהבית הנוסף, הקיים בחצר, הרשום על שם בתו, ישאר בחזקתו, וכיוון שכעת מתברר שהבת נתנה את זכות השימוש לאם, הרי המסמך בטל.

התובע הוא אחד מהשכנים בבניין, שבשלב כלשהו הסכימו השכנים למכור לו מחסן בבניין, הוא תובע אותם לקיים את ההסכם איתו, לטענת השכנים התובע התנה את המכירה בתשלום נגדי של אחד הדיירים, לכן לא היתה ביניהם אלא הסכמה בדברים שאינה חלה.

התובע הוא קונה דירה אותה קנה מהנתבע, שהיה בעלים של מגרש בשכונת גבעת שאול, וחתם על הסכם "קומבינציה" עם קבלן בנייה, סוכם בינו לבין הקבלן, שאינו צד לדיון, שמותר לו למכור את הדירות שהוא יקבל בבניין אך ורק לאנשים שיאושרו על ידי החברה, והחברה לא אישרה את התובע, כתוצאה מכך התובע תובע פיצוי על הפרת ההסכם, מעבר להשבת הכספים ששילם.