התובע שהוא הקונה רכש דירה בפרויקט, נאמר לו שהוא יקבל דירה בת 3 חדרים עם חצר, הם קיבלו דירה בת 3 חדרים, אלא שלטענם אין זו הדירה שהובטחה להם, בין היתר משום שמנהל העבודה הראה להם דירת 4 דחרים,

בני זוג ערכו צוואה הדדית שבה נאמר שכל אחד יירש את רעהו. ואחרי חיי שניהם הרכוש יתחלק בין ילדיהם. האיש נפטר, והאשה ערכה צוואה מחודשת שבה נישלה מן הירושה את בתה (שכבר נפטרה, אך היו לה צאצאים) וגם מכרה חלק מן הנכסים. בית דין האזורי קבע שהצוואה תקפה, וצאצאי הבת ערערו לבית הדין הגדול בטענה שהצוואה אינה תקפה, וכן טענו שלפי הרמ"א הנותן ומשייר לו או ליורשיו, אין המקבל (האשה) יכול למכור את הנכס. עוד טענו כי הבנים קיבלו קניין שהמחיב אותם לצוואת אביהם

אדם הקדיש נכסיו לטובת עמותת צדקה, לאחר זמן ביקש לבטל הקדש זה מהועד.

בהסכם גירושין נאמר שהדירה תועבר על שם האשה והיא תשלם לבדה את המשכנתה שנלקחה לשם רכישת הדירה. למעשה בני הזוג לא באו לסדר את גט במשך שתים עשרה שנה ובינתיים הבעל שילם לבדו את כל תשלומי המשכנתה. כמו כן, האשה המשיכה לקבל דמי שכירות מדי חודש מדירה ששייכת לבעל. הבעל טוען שזה מבטא את הסכמתם לבטל את ההסכם המקורי, ואילו האשה טוענת שההסכם אינו בטל.

שוחט שנפרד משותפו ועבר לעיר אחרת, תובע שיצרפו אותו לארגון השוחטים הקיים בעיר הראשונה בה עבד, לשם שחיטת עופות במשחטה החדשה. טענתו שכאשר עבר למקום החדש הצנה שלא יאבד את זכויותיו בעיר.
נהנתבע טוען שלא הותנה שום דבר.

הבעל טען כי יש לבטל את הסכם הגירושין הן מפני שאינו הוגן והן מפני שחתם עליו אך לא הבין את משמעותו

אשה סירבה לחיי אישות עם בעלה ועקב כך בעלה עזב את חדר השינה. הצדדים התגרשו ויש בינהם חילוקי דעות בשאלה מי נחשב למורד במציאות זו (מורדת אינה מקבלת כתובה), כמו כן הצדדים חלוקים האם להצמיד את הכתובה למדד, האם מציאות שלהם על הבעל לשלם פיצויי גירושין.

התובע הוא קבלן שבנה דירה ומכר אותה לנתבע, הנתבע שילם את כל התשלומים פרט ליתרת תשלום בסך 10,000 דולר, התובע תובע את יתרת התשלום, ובנוסף תובע תשלום נוסף על תוספת בנייה שהוסיף לדירה. הנתבע טוען כי התובע איחר במסירת הדירה ב-175 יום, ובנוסף הוא הוריד לו שטח מהדירה, ולכן הסכום מתקזז, בנוסף לטענתו על התובע לשלם לו פיצוי, וגם להגדיל לו את שטח המחסן.

התובע גר במושב ומקצועו הוא כשוחט ובודק, כעת חברות שיווק מביאות למושב אווזים לפיטום ושוחטים אותם ע"י שוחטים מתל אביב. לטענתו בגלל מציאות זו פחת הצורךמ בבשר מקומי, וכן, בעקבות זאת גם מגדלים פרטיים של הישוב מוסרים עופות לשחיטה לשוחטים הנ"ל וזה מקפח את פרנסתו.

הנתבעים והתובעים שניהם שכנים בבניין מגורים אחד, הנתבע הוא בעל כמה מחסנים בקומה התחתונה של הבניין, הוא הכשיר אותם למטרת גן ילדים, והוא רוצה להשכיר אותם, התובעים מבקשים מבית הדין למנוע את השכרת המחסנים לצורך גן, משום שהדבר נוגד את חוקי העירייה ובנוסף הדבר יפריע לשקט והמנוחה של האנשים בבניין, וטענות נוספות, לטענת הנתבע לא תהיה הפרעה מפעילות הגן.