הנתבעת פנתה לתובעת, יועצת שינה, שתעשה טיפול. לאחר חלק מהטיפול היא הפסיקה ליצור קשר - אצלי התשלום הוא אחד ולא ניתן לקנות חלק מהשירות. תובעת 1250 ש"ח.
הנתבעת טוענת שלא נאמר לה שלא ניתן להפסיק את הטיפול באמצע.

התובע טוען שהנתבע איחר בתשלום השני המהווה הפרה יסודית. וכן בתשלום האחרון המחייב פיצוי ע"פ החוזה.
הנתבע טוען שהעיכוב של התשלום האחרון היה שלא מחמתו.

התובעים חתמו חוזה עם קבלן - הקבלן דרש תוספת תשלום על קו ביוב. הם הלכו לגישור והמגשר העלה שתי הצעות א) הקבלן יעשה זאת על חשבונו. ב) התובעים ישתתפו בתוספת עללות.
התובעים הסכימו להצעה ב'.
בסיום הבנייה הקבלן לא הסכים להעביר לידם את הדירה בלא תשלום מלא של העלות קו הביוב. התובעים הפקידו את הכסף ופנו לבוררות בבי"ד. הם תובעים שהכסף יחזור אליהם, ועוגמת נפש.

העמותה שכרה מעצבת לסירטוט תוכנית וקבלן. במסירה ראו שהתקינו את הדלת שלא לפי התוכניות. הקבלן החליף את הדלת. העמותה מעכבת את מחיר ההחלפה ושואלת מי פשע בטעות וצריך לספוג את ההפסד, הקבלן או המעצבת.
הקבבלן טוען שהמעצבת טעתה והמעצבת טוענת שזה באחריות הקבלן.

התובע שיפץ לאחר תיאום עם הנתבע. לטענתו לא שולם לו 57,000 ₪ על ההוצאות שהוציא בשיפוץ הדירה.
הנתבע טוען שהתובע נכנס לדירה ללא רשות. לכן הנתבע טוען שהוא פטור מלשלם. זאת ועוד, הוא תובע בחזרה את הסכומים שכבר נתן לתובע 16,200 ₪ כיוון שניתנו בתנאי שיחובר לחשמל.
בביבור של ביה"ד עלה שהנתבע טען שהוא מיופה כח של בעל הבית אך בפועל הוא מיופה על דירה אחרת.

התובעת בנתה דירה בעידוד המועצה. המועצה התחייבה לעשות פיתוח אזורי, לטענת התובעת האחראים מטעם המצועצה לא פעלו לקידום הפיתוח ולכן הם לא יכולים להכנס לדירה החדשה ומשלמים שכירות. התביעה דמי שכירות

התובע הזמין אצל הנתבע עבודה של ריצוף ואיטום, ותוך כדי הוא ביקש שינוי שעלה סכום נוסף. אחר העבודה התגלו ליקויים. התובע דורש שהנתבע יתקן, והנתבע טוען שהם באחריות התובע, שרצה שינוי שגרם לבעיות.

התובע עבד כמנכ"ל ולא שילמו לו את שכרו.
הנתבעים טוענים שכאשר חתמו חוזה עם המנכ"ל הוא לא הודיע להם שאין לו נסיון בתחום. וכן בפועל עבודתו לא הניבה פירות משום שלא עבד כראוי.