בן של התובע ננשך מכלב של להנתבע ונזקק לטיפול רפואי. התובע תבע גם עוגמות נפש והוצאות שיש לו מחמת הנשיכה.
הנתבע לא היה בביתו ולטענתו הכלב אינו נושך אלא א"כ התגרו בו. וכן הוסיף טענות נוספות.

כתב הערעור על פסק הדין הגיע למזכירות 31 יום אחרי נתינת פסק הדין המקורי, בעוד שהזמן המקסימלי בו ניתן לערער הוא 30 יום.
בית הדין הכריע ברוב דעות לקבל את האפשרות לערער.
הרכאת הערעור דנה גם בהחלטה זו, האם יש לקבל את אפשרות הערעור. וכלפי מה יכול בית הדין לערעורים לדון.

צד א' למד בישיבה מסויימת עם חברי שיעור ב' הנוכחי, שבשנה שעברה היו שיעור א'. הוא ידע שיש סבירות מסוימת, אך לא ודאות, שיעלה בסוף השנה לשיעור מעליהם, שכיום הוא שיעור ג'. לפני פורים שעבר, יצאו כל בני השיעורים במגבית לצורך עריכת שבת התאחדות התעלות והתרוממות יחד כל בני השיעור, וצד א' גייס סך 5,000 ₪. הדיון כעת, איזה שיעור ישתמש בכסף, האם חברי שיעור ב' שלמדו עם צד א' בשנה שעברה, או חברי שיעור ג' שלומדים עם צד א' בשנה זו.

התובעים טוענים שאין לביה"ד להשתמש בתימלול של השיחות בין הצדדים משום בבית משפט מתקבל רק תמלול מקצועי.

לנתבע הייתה חברת השקעות נדל"ן בחו"ל. התובע הוא שכנו, שהשקיע בחברה 180,000 ש"ח, בתמורה לריבית שנתית. לאחר זמן לנתבע נולד בן, והוא היה צריך להיות צמוד אליו בבי"ח במשך כשנה, בעקבות זה אחרים ניהלו במקומו את החברה, החברה נקלעה לקשים ופשטה את הרגל. התובע מבקש את כספו בחזרה.

לתובע היה קו מכירת פרחים, אותו מכר לשני בחורים צעירים. הם סיכמו על חפיפה, כאשר בפעם הראשונה הקונים ויתרו עליה, בפעם השנייה והשלישית המוכר נעדר ע"פ הודעה מראש, ואח"כ הקונים התייאשו בטענת חוסר רווחיות ומקח טעות וסירבו לשלם את עלות המכר. המוכר טוען שעמד בכל תנאי המכר, ולכן מגיע לו את כספו.

התובע שכר דירה מהנתבע, ובשעת השכירות דיברו שזו שכירות לזמן ארוך של כ7 שנים.
על סמך דיבור זה התובע שיפץ את הדירה.
לאחר כשנה המשכיר מכר את הדירה והודיע לתובע שעליו לצאת מהדירה.
התובע תובע את השבחת הדירה, ועוד תביעות.

זוג שהתגרשו ובהליך פירוק השותפות בדירה, האיש זכה שהוא זה שיקנה את הדירה. לטענת האישה האיש אחר את מועדי התשלום ועליו לשלם קנס.
לטענת האיש האישה לא פינתה את הדירה בזמן והשאירה בו הרבה זבל ויש לקנוס אותה.

דיון על ביטול הסכם, בטענה שההסכם נחתם כאשר לא היה כשיר משפטית וביקש לבטלו.