שני הצדדים בדיון זה הם תובעים ונתבעים.
צד אחד קבלן שבנה דירה ותובע את התשלום האחרון תוספת תשלום על תוספות בנייה. מנגד הלקוח תובע לקויים שהיו בבנייה.

התובע קבלן שבנה בית לנתבע והוא דורש את סיום התשלום. הנתבע טוען שיש לקזז מהתביעה סכומי כסף משום שיש דברים שלא נעשו.

התובע חברת בנייה, טוען ששלים חוב של הלוקח לרשות המקומית.
הנתבע טוען א. שההסכם היה שלא יחוייב באגרת מבנה ציבור.
ב. התובע כתב לי שאשלם רק כשאוכל.

התובע שכר דירה ורכש מהדייר הקודם שני מזגנים ומחסנים, לטענתו בשני המזגנים נתגלו תקלות ולכן יש בזה מקח טעות. הנתבע טוען שבמזגן הקטן הייתה תקלה והוא הודיע זאת לקונה קודם לכן. ובגדול כנראה שהתקלקל מחמת בלאי סביר.
עוד הנתבע טען שהעיסקא הייתה עיסקת חבילה ואם בטל מכירת המזגן בטל גם מכירת המחסנים.

התובע שכר דירה מהנתבע. עקב נפילת טיח מגג הדירה נהרס מסך המחשב של התובע ונגרמו לו מספר חבלות ועוגמת נפש. תביעתו היא על סך 3,700 ₪.

התובע לא שילם דמי שכירות על חודשיים בסך של 4,000 ₪, והנתבע תובע אותם מהתובע. כמו כן, הנתבע תבע את שווי הנזק הנגרם לדירה שנגרם, לטענתו, באשמת השוכר.

התובע נשכר להיות רשם בחורים לישיבה, והתנו על שכרו. הישיבה לא שלמה לו את כל שכרו, בטענה שלא ביצע את עבודתו כמצופה, ועקב כך כמעט לא נרשמו תלמידים. התובע תובע את כל שכרו, ובטענה שלא הוקצב השכר לפי מס' תלמידים שיבואו, ומלבד זאת - תלמידים לא נרשמו עקב בעיות של הישיבה. הישיבה דורשת שיחזיר חלק ממה שקיבל.