אדם פנה למוסך ע"מ שיבצע בדיקה לרכב לפני קנייה. הוא ציין שזה רכב הנקנה מחברה והוא צריך בדיקה ממוחשבת, מה שהמוסך לא נותן. בפועל לאחר שבחברה לא קיבלו את תוצאות הבדיקה, הוא ביטל את התשלום בכרטיס. כעת בעל המוסך תובע את התשלום כולל עגמת נפש.

בכתובה נכתב "בשנת חמשת אלפים שבע מאות וחמש". במקום המילה "וחמש" היה צריך להיכתב "שבעים וחמש", באשר השנה היתה שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים וחמש (ה'תשע"ה).
ביה"ד דן האם נפסלה הכתובה, כדין שטר מוקדם?
האשה הביאה לביה"ד את העתק הכתובה השמור ברבנות, ובהעתק הכתובה התאריך נכתב כראוי, וחתום כראוי ע"י העדים וע"י הבעל.

אדם תבע מהקדש להתדיין בבית משפט ולא הסכים ללכת לדין תורה. לאחר שהפסיד במשפט, החליט לחייב את הממונים על ההקדש ללכת לדין תורה, וטען שהוציא נגדם פסק של ב"ד שחייבים ללכת לד"ת. בעוד רשם ההקדשות הורה להם לקיים את פסק הדין ולא ללכת לדין תורה.

הצדדים התגרשו ויש ביניהם ויכוח לגבי מועד הקרע, וכן ויכוח לגבי תמלוגים שנצברו קודם הנישואין.

התובע טוען שחשב שהדירה היא של שניהם וכל הרישום שנעשה ע"ש האישה אינו רלוונטי. אלמלא זאת לא היה משקיע בנכס, ואם כן אין זה כ'מוציא הוצאות על נכסי אשתו' שם יודע הוא שהנכס של אשתו ומתכוון לתת לה מתנה, אלא הוא כאדם המוציא הוצאות בחושבו שמוציא על נכסי עצמו והתברר שטעה, ומשכך יש להשיב לו את מה שהוציא בטעות.

בא כח האשה בקש שיחייבו את הריש להגיש מסמכים ודוחות לצורך שיווי עסקיו.
האיש טוען שאין עליו חיוב להגיש מסמכים הנוגעים לשווי הנכסים לאחר מועד הקרע.
וכן מסמכים הנוגעים לצד ג' שלא עומד בבית הדין.

משפחה תבעה את שכניהם לדין תורה בעניין המגרשים שלהם. התובעים רצו לכרוך יחד תביעה להחזר הוצאות משפט שנגרמו לטענתם ע"י השכנים