האשה תובעת בעלות על הדירה מכח הסכם הגירושין. הבעל התחייב שהוריו יעבירו את רישום הדירה על שם האשה תמורת ויתור על הכתובה.

ביה"ד פסק בעניין מזונות הילדים. על כך הוגש ערעור לביה"ד הגדול והערעור התקבל. וכתב לביה"ד האזורי לחזור ולדון ע"פ העקרונות שכתב סיה"ד הגדול.

הבעל קבל תוספת "פיצויי פיטורים מוגדלים" בסך 85,924 ש"ח, ודמי הסתגלות בסך 34,155 ש"ח,
נחלקו הצדדים האם האישה זכאית לחלקה בתוספת הפיצויים המוגדלים ובדמי ההסתגלות.
הבעל טוען שבהסכם שנעשה כל צד נשאר עם זכויותיו. וכן דמי הסתגלות הם כמענק שהגיע אחר מועד הקרע. וכך גם פצויי הפיטורין זו זכות שלא הייה ניתן לממש אלא לאחר מועד הקרע.
טענות האשה: שההסכם נעשה כנגד ויתור הכתובה. כיוון שבפיצויים נובעים משנות העבודה עליה לקבל את חלקה.

הצדדים נישאו בארה"ב. האישה תבעה גירושין בארץ מאחר שהבעל סירב לדון בארה"ב. הבעל הגיע לארץ והאישה בקשה לעכב את יציאתו. האישה נמצאת בחו"ל ומבקשת לעשות דיון בזום כיוון שקשה לה להגיע לארץ.

הצדדים חתמו חוזה מכירת דירה. הקונה התעכב בתשלום 4 חודשים. המוכר תובע לבטל את המכירה ולקבל פיצוי ע"פ החוזה.

עם פרוץ המלחמה בשמחת תורה, פיקוד העורף אסר על קיום לימודים ומסגרות, ובתוך זזה מעונות ומטפלות. כבימי הקורונה, חזרה ונשאלה השאלה, מי חייב לשלם.

התובע הוזמן ע"י הנתבע לטפל בסוסו, לאחר הטיפול הוא אמר לנתבע לשלם לו 700 ש"ח והנתבע לא מסכים.
הנתבע טען כמה טענות מדוע אינו חייב לשלם.