חברת שיווק סכמה עם בעל מכולת על אספקת סחורה. בהסכמים כאלה נהוג שמקבל הסחורה רשאי לחזור בו ולהשיב את הסחורה והצדדים סכמו שהתשלום עבור כל הזמנה יעשה בעת ההזמנה הבאה.בעת ההזמנה השניה שלם בעל המכולת עבור ההזמנה הראשונה ובעת ההזמנה השלישית בקש לדחות את התשלום עבור ההזמנה השניה בשבוע, בתוך אותו שבוע נשרפה החנות. חברת השיווק תובעת את התשלום עבור כל הסחורה וטוענת שבעל המכולת ערב לסחורה בערבות אישית. בעל המכולת טוען שהסחורה היתה עדיין בבעלות חברת השיווק שכן היה רשאי להשיבה לחברה.

לראובן חלונות ודלת פתוחים לגג שמעון אותם בנו הדיירים הקודמים. בהסכמת ראובן בנה שמעון על הגג שני חדרים ומרפסת. לאחר זמן החל שמעון בעבודות לבניית חדרים במרפסת. ראובן תובע שלא יבנה חדרים במרפסת שכן בכך הוא חוסם את האור והאוויר מהחלון ומהדלת.

ראובן שכר דירה. לאחר שהיתה רטיבות התנה בחוזה לשנה נוספת שהדבר יתוקן. המשכיר תקן את התקלה בסוף החורף. ראובן תובע ניכוי חצי חצי מדמי השכירות עבור התקופה בה סבל מהרטיבות וכן תשלום עבור צביעת התקרה שבצע לאחר שהמשכיר התחמק, לטענתו, מביצועה. המשכיר טוען שהמצב לא היה גרוע כפי שמתאר ראובן ומוכן לשלם סכום מסוים עבור עגמת הנפש, המשכיר מסרב לשלם עבור הצביעה שכן היה עושה זאת בעצמו לו ידע ובחוזה נאמר שאין לשוכר לערוך שינויים במושכר בלי רשות וכי אם יעשו כן אין הם זכאים לפיצוי.

ראובן היה מנהל השקעות של שמעון, ראובן העביר סכום מחשבונו של שמעון לחשבון של לוי. שמעון תובע את הכסף מלוי כיוון שלטענתו הכסף נגנב ממנו וכי הדבר נעשה תחת לחציו של לוי בעוד לוי יודע שראובן גנב שכן הדבר התפרסם באתר אינטרנט. לוי טוען שקבל את הכסף בתום לב.

לדירה מושכרת נכנסו דבורים מהחור של המזגן ובנו כוורת במזגן. לאחר שהתקבלו תלונות מהשכנים אטם המשכיר את החור והדבורים הסתובבו בתוך הדירה. השוכר התלונן על הדבורים. המשכיר מבקש שהשוכר יפנה את הדירה לצורך טיפול בבעיה. השוכר מבקש לנכות מדמי השכירות את הימים בהם לא ידור במושכר או לדאוג לטיפול מקצועי שלא יצריך יציאה מהמושכר.

שוכר שכר בית למשך כמה שנים, בשנה הרביעית, הנתבע עזב את הבית, לטענת התובע הוא ניסה להשכיר את הבית ולא מצא שוכר רק חודש לאחר תום תקופת השכירות הוא מצא שוכר. הוא תובע את מלוא התשלום עבור התקופה בסך 41,300 ₪. לטענת השוכר, הוא הודיע מראש על עזיבתו עקב גירושיו, ולכן אינו חייב בחיובים שחלים על הדירה, כמו כן הוא לא קרא את החוזה ולכן החיובים שבחוזה לא חלים עליו.

צד א', מתווך, הראה לצד ב' דירה. צד ב' רצו לקנות אך המוכר אמר שמכר לאחר. לבסוף קנו צד ב' את הדירה בעזרת מתווך אחר. צד א' תובע דמי תיווך כיוון שהוא הראה לצד ב' את הדירה מלכתחילה. צד ב' טוען כי המתווך ידע על הדירה בעקיפין ובעל הבית העניק בלעדיות למתווך אחר. צד ב' שלם חלק מהסכום למתווך שעל ידו התבצעה העסקה בסופו של דבר שבהתחשב בעסקה אחרת עולה לכדי שני שלישים מסך העסקה שהוסכם עם צד א' מראש.

התובע הלווה לנתבע סכום מסוים וציין כי הוא סומך עליו וקבל צ'קים של צד ג'. הצ'קים חזרו ונשאר סכום שלא הצליחו לגבותו. התובע תובע מהנתבע את הסכום החסר. הנתבע טוען שהוא רק ערב וכי ההלוואה היתה עבור צד ג'.

צד א' הינו ועד הבית בבניין בו לצד ב' יש דירה מחולקת. צד א' תובע מצד ב' דמי ועד בית עבור שתי דירות מעתה ואילך. צד ב' טוען כי אין לחייבו בדמי ועד בית נוספים שכן רכש את הדירה על דעת כן ועל סמך הוראה שניתנה, כמו כן טוען שאין משמעות מבחינת הועד לזוג נוסף הגר בדירה קטנה וכי מעולם לא התבקש לשלם תשלום זה.

צד א' נתנה לצד ב' במות מספר פעמים וכעת תובעת את התשלום עבור ההשכרה. צד ב' טוען שלא ידע שהשירות כרוך בתשלום וכי לו היה יודע היה מכלכל את צעדיו בהתאם. לשאלת בית הדין הסכימה צד א' להתפשר על חלק מהסכום.