התובעים השכירו לנתבע רכב, במהלך נסיעתו בכביש מהיר כבה הרכב ללא התראה מוקדמת. התובעים תובעים השתתפות של הנתבע בחצי מעלות התיקון. הנתבע טוען שנהג כשורה וכי אחרים נהגו ברכב לפני שהוא הושכר לו והרכב לא נבדק כראוי לפני השכירות הנוכחית. לתובעים אין ראיה שהנתבע נהג שלא כשורה.

התובע לימד במשך כשנתיים בתלמוד תורה הנתבעת, שיטתו החינוכית היתה שונה מגישת התלמוד תורה, כך סירב להכיר בלקויות של ילדים בתלמוד תורה, והמוסד ביקש ממנו להתאים את גישתו, אך ללא הצלחה. בשנה זו הופסקה עבודת התובע המלמד, התובע תובע לחייב את הנתבעת להחזירו לעבודה, והוא מסכים לקבל עליו את משנתה החינוכית של הנתבעת.

צד א' רכשה חלוק בחנות צד ב'. בשימוש הראשון נפלו חרוזים וצד ב' תקנה זאת, צד א' התלוננה שהתפירות אינן נוחות וצד ב' החליפה את כל ה'אפליקציה'. צד א' טוענת כי התיקון אינו ראוי וכן עקב הזמן הרב שעבר תובעת ביטול המקח ומבקשת לפרוע חוב במוצר שהוחזר לאריזתו. צד ב' טוענת כי התיקון ראוי וכי הוא אינו באחריותה וטוענת כי המוצר לא נרכש אצלה, כי הוא נפתח וכי הוא מלוכלך ועל כן אינה חפצה לקבלו.

צד א' וצד ב' החליפו רכבים לצורך העברת דירה של צד ב'. היתה בעיה ברכב וצד ב' דווח עליה לצד א' שאמר שניתן להמשיך לנהוג כך. במהלך סגירת תא המנוע ניזוק הרכב וכתוצאה מכך בנסיעה נהרס המנוע. צד א' תובע את כל הנזק שכן הנזק אינו קשור שנגרם אינו קשור לנזק הסופי. צד ב' טוען שלו ידע שהרכב אינו תקין לא היה לוקחו מלכתחילה.

התיק הוחזר לדיון נוסף בבית הדין האיזורי בירושלים, האיש והאשה התגרשו בשנת תשע"א בלי הסכם גירושין, בית המגורים רשום על שם האיש והאשה, אך האיש נקלע למשבר כלכלי חמור, והיו לו חובות רבים, על מנת להבריח נכסים, הוא העביר נכסים על שם האשה, ואם האשה, וכעת הוא מבקש מבית הדין להעביר את הנכסים על שמו, לצורך כך הוא הביא ראיות לכך שההעברות היו פיקטיביות, האשה טוענת שכיון שקיים הסכם חתום למתנה, נטל ההוכחה על האיש, כמו כן לטענתה הדברים הועברו על שמה כפיצוי על מעשיו של האיש.

אשת צד א' עבדה אצל צד ב' ופוטרה. צד א' מודה שאשתו מעלה בתפקידה ומעריך את הנזקים בסך מסוים ורוצה לקזזו מפיצויי הפיטורין וחיובים נוספים שלא שולמו. צד ב' טוען שלהערכתו סך הנזקים גבוה בהרבה מחיובו ותובע להפטר מחיובו ובנוסף תובע את דמי הנזקים העודפים על פי הערכתו.

התובע עבד אצל המוסד הנתבע שנים רבות, בשלב מסוים הפחית המוסד ממשכורתו ולאחר זמן - פטרו עקב קיצוצים וחוסר צורך בעבודתו ושלם פיצויי פיטורין. התובע טוען שחישוב פיצויי הפיטורין צריך להיות לפי השכר הגבוה כיוון שההפחתה נעשתה שלא כהוגן וכי עליו להתחשב בשווי הרכב שקבל. בנוסף תובע את דמי ההפחתה, דמי הלנת שכר ודמי הבראה. עוד תובע קנסות עקב אי עריכת שימוע, אי קבלת הודעה על תנאי העבודה ואי מתן אישור בכתב על העבודה. המוסד התבע טוען כי אין להתחשב בשווי הרכב לעניין פיצויי פיטורין, כי ההפחתה היתה במסגרת קיצוצים כלליים וכי למיטב זכרונם נערך שימוע ובכל אופן לא היה בו צורך במקרה זה. בנוסף נטען כי אין לשלם דמי הלנת שכר כיוון שהדבר כרוך באיסור ריבית, כי לא נחתם חוזה עם עובדים ישנים וכי לא העמותה הנוכחית קבלה את התובע. עוד טען המוסד שלא היה חייב בדמי הבראה כיוון שהוא עמותה וכי התובע יכול לקבל אישור על עבודתו.

אשה ערערה על כך שפסקו שהיא חייבת להתגרש, והאיש טען שבית הדין לא יכול לפסוק לה כתובה, משום שאינו יכול לפסוק מעבר למה שהתובע תבע.

צד א' הזמין מצד ב' ספר תורה ושילם עליו. צד ב' לא עמד בהתחייבותו להעביר את הספר עד המועד שסוכם ומכרו לאחר והשתמש בכסף לצרכיו. צד א' תבע פיצוי מסוים וצד ב' הסכים חלקית. הצדדים התפשרו והסכימו על גובה הפיצוי.

צד א' מכר לצד ב' בית מעץ. לפני המכירה ניהל צד א' תביעה ממשרד השיכון לפיצוי על נזקי טרמיטים. משרד השיכון התנה את קבלת הפיצוי בחתימת הקונה, צד ב', על ויתור על תביעה עתידית. צד ב' מסרב לחתום כיוון שלטענתו הבעיה לא נפתרה והכסף שייך לו כיוון שזכות התביעה נמכרה לו עם הבית ככל זכות. צד א' טוען שהבעיה נפתרה והוא מוכן להיות אחראי על כך וכן מוכן לשלם לצד ב' סכום מסוים כפשרה.