ראובן כתב צואה בלשון "את הנ"ל אני מצוה מהיום ולאחר מיתה" ולא היה מוזכר בצואה אפשרות שיכול לחזור בו, לאחר זמן כתב צואה אחרת. וכן נזכר בצואה שהכל נעשה על פי החוק ועל פי דיני ישראל באופן היותר מועיל. ולאחר כשנתיים מיום הצואה הראשונה, ערך המצוה צואה אחרת כדת וכדין של תורה.
המוטבים בצואה הראשונה טוענים שהואיל ולא נזכר שיכול לחזור בו אין תוקף לצואה השניה אלא לצואה הראשונה.
מאידך, המוטבים בצואה השניה טוענים שבצואה הראשונה לא מוזכר כל קנין ואף לא לשון קנין אלא לשון ציווי ירושה.

בית הדין נתן פסק דין ביניים שבו התקבלה עקרונית תביעת התובע, אך לא נקבע כמה חייב הנתבע לשלם.

הנתבע שהינו בעלים של עסק לצילום חתונות, חיפש שותף לעסק, ופנה לתובע שיצטרף אליו, הוא הציע לו להיות שותף בתנאי שלא יפתח עסק מתחרה, אך הוא סירב, והתחיל לעבוד כעובד של הנתבע, לאחר זמן הוא שוב ביקש ממנו לנהל את העסק, באותו הזמן לא עלה במפורש התנאי שלא אי תחרות, לטענת התובע בתקופה שהוא ניהל את העסק היו לנתבע רווחים גבוהים, ואילו לטענת הנתבע היו לו הפסדים.

כמו כן סמוך לעזיבתו של התובע נרכשה מצלמה חדשה, כשלטענת הנתבע הוא וידא קודם שהנתבע ממשיך לעבוד איתו, לאחר מכן כאשר נמצאו עורכים שדרשו עבודה ותיקונים, שחלק מעבודתו של התובע היא לטפל בהם, התובע החליט שהוא עוזב, התובע תובע את שכרו עבור עבודות שטרם קיבל עליהם שכר, הוא מודה שבידו 10,000 ₪ מהעסק, והוא תובע עוד 3,632 ₪ עבור שכרו שלא שולם.

התובע מודה בדרישות השכר, אולם תובע תביעת נזיקין נגדית, החזרים על הפסדים וזמן שנגרמו לו בתקופת העבודה המשותפת, וכן שכר כמורה עבור התובע. וסך הכל הוא תובע 179,725 ₪.

התובעים שכרו ג'יפים לצורך טיול, לטענתם הג'יפים שלהם היו מקולקלים ועקב כך נמנע מהם לנצל את הטיול בג'יפים הם דורשים את מלוא השכירות בחזרה, לטענת המשכיר הקלקול אירע רק ביום הראשון והוא מסכים לפצותם על חצי יום.

התובע מכר לנתבע חנות, בחוזה קבעו מחיר ללא התייחסות למע"מ, התובע טוען שהמחיר לא כולל מע"מ, ואם הנתבע רוצה לקבל מע"מ עליו לשלם תוספת של 18%, ואילו הנתבע טוען שהמחיר כולל מע"מ. הנתבע הסכים להתפשר בתנאי שהתובע יפקיד 2000 דולר ביד נאמן שימסור לנתבע, כעת התובע טוען שהסכים להשליש רק תחת לחץ.

מקח שנמכר ביותר משתות שדינו שבטל המקח ויכול לתבוע האונאה בשתות ולהחזיר ביותר משתות דוקא בתוך זמן שיראנו לתגר או לקרובו.
בנידון דידן בית הדין הסתפק אם התביעה לחזרה היתה בתוך הזמן או לאחריו.
הקונה טען שלא עבר הזמן מאחר ולא היתה לו הזדמנות להראות לתגר והמוכר אינו יודע אם עבר הזמן.
עוד טוען הקונה שידע שהמחיר פחות עוד בתוך הזמן ולא היה צריך להראותו לתגר ולא תבע את המוכר מחוסר זמן ובהכירו את המוכר כך שידע שגם יפנה אליו אחר כך לא ינהג עמו בקטנוניות ובודאי יחזיר לו את המעות גם אם אינו מודיע לו מיד.

הזמין מזגן של חברה מסוימת וכשלא נכח בביתו התקינו לו את המזגן. למחרת הבחין הקונה שהמזגן הוא מחברה אחרת.
כשפנה הקונה למוכר בבקשה להחליף את המזגן או לבטל את המקח, טען המוכר שאין הבדל בין המזגנים וכי שתי החברות מיצרות באותו מפעל בסין ומחירם שוה. עוד טען המוכר שאם היה מבקש לפני ההתקנה או מיד לפני השימוש יכול היה לקבל בחזרה אך כעת אינו יכול למכור מזגן משומש. כמו כן, יש את העלויות של פרוק המזגן והרכבה מחדש. עוד טען שהיה על הקונה או בני ביתו שנכחו בזמן ההתקנה לבדוק את ההזמנה.
הקונה טוען שלא העלה בדעתו שיביאו לו מזגן מחברה אחרת מאחר ובזמן ההזמנה הדגיש שברצונו לרכוש מזגן של חברה פלונית ולא העלה בדעתו שיתקינו לו של חברה אחרת.

התובע עניין את הנתבע ברכישת אולם אירועים (שהיה שכור למוכר), הנתבע אכן הצליח לרכוש אותו בעזרת הנתבע שעבד במשרד תיווך, אך הוא סירב לשלם עבור התיווך, משום שלטענתו הדבר נעשה כטובה משפחתית, ולא כתיווך עסקי, וכמו כן המתווך תיווך בעיקר עבור המוכר, ולא עבורו. התובע תובע 100,000 ₪ עבור רכישת המוניטין במיליון ₪, ועוד 44,000 דולר דמי תיווך עבור שכירות המבנה.

התובעים הם דיירי הקומה העליונה בבניינים שבהם אפשרות לבניית קומה נוספת בשכונה שנבנתה על ידי כונס נכסים לאחר שהקבלן שמינתה האגודה הנתבעת פשט את הרגל. התובעים דורשים שהאגודה תתן להם את הסכמתה לבניית הקומה הנוספת ללא תמורה וטוענים שמבחינת החוק אין כלל צורך בהסכמה. האגודה טוענת שזכות הבנייה שייכת לה והביאה חוזה בינה לכונס הנכסים המאשש את טענתה, עוד טוענת האגודה שעל מנת לאשר את הבנייה יש לכנס אספה של חברי האגודה שכן ישנה החלטה מאספה קודמת שאין לבנות כיוון שהבניינים אינם חזקים מספיק עבור קומה נוספת, טענה זו נטענה על ידי אותם אנשים שמבקשים כעת לבנות. האגודה אף דוחה את הטענה שאין בסמכותה למנוע בנייה וטוענת שכך המנהג. התובעים טוענים שטענו כך בזמנו על מנת למנוע גניבה של זכות הבנייה על ידי אחרים וכי יביאו חוות דעת מומחים שהמבנים כשירים.

ראש כולל החתים כמה אברכים על מסמך שימנע מהם בעתיד לקבל מילגה, בעודו מתחייב שאם ייגרמו להם נזקים הוא יפצה אותם, ועל כך הם תובעים ממנו פיצוי. כמו כן האברכים תובעים פיצויים על העדר קבלת מילגה בחודש אב, ועל השלמת מילגה שהובטחה על ידי גורם שלישי.