התובע רכש רכב והתברר שהוא עבר תאונה וחברת הביטוח הגדירה אותו כ"אובדן גמור להלכה", הייינו שערכו ירד מאוד.
הנתבע טען שלא ידע זאת ומוכן לבטל את העיסקא.
התובע דרש גם החזר הוצאות שהיו לו מחמת קניית הרכב.

התובע והנתבע דנו ביניהם לגבי מכירת דירה שבבעלות החברה השייכת לנתבע, הם חתמו על מזכר הבנות, והתובע העביר כסף לצורך רכישת דירה, שמטעמים של מיסוי הוא הגדיר אותה כהלוואה על סך 1.5 מיליון ש"ח, לאחר מכן הנתבע חזר בו, התובע תובע מהנתבע פיצוי של 10% מהחוזה, או קיום החוזה. הנתבע טוען שכלל לא נחתם החוזה.

התובע בעל מתחם אירוח חתם חוזה עם מוסד חינוך לשבת. בעיקבות הוראה של ועדת החינוך וכניסת תלמידים לסגר, הנתבע ביטל את ההזמנה.

התובע הוזמן ע"י הנתבע לתקן דוד מים. התובע דורש את מלוא התשלום שסוכם. הנתבע טוען שהתיקון לא נעשה כראוי ולכן לא מגיע לו שכר.

התובעת דיירת בשכונה דתית, תובעת את השכן בבניין שהשכיר דירתו למשפחה שאינה שומרת תורה.

התובעים, שני נערים שלטענתם לא שולם להם השכר שהובטח להם.
הנתבעים ביקשו לסייד דירה, לשם כך ביקשו מהבן של אחד הנתבעים, למצוא חבר לצביעת הדירה.
הבן סגר עמם על 2000 ש"ח לעובד. לאחר שראו שהעבודה מתארכת הם בקשו העלאה בשכר עוד 250 ש"ח.
הנתבעים טוענים שלא ידעו כמה הבן התחייב לעובדים והמחיר מופרז, ועוד שישנם ליקויים בעבודה.
בשלב ראשון אמרו לנתבעים כי הם מוכנים לשלם כ900 ₪ לכל אחד. אולם לאחר מכן התייעצו עם קבלן והחליטו לשלם לכל אחד 800 ₪.

המשכיר האריך את תקופת השכירות לשוכר לשנה, ללא חתימה על חוזה, ובשנה השלישית לא דברו בניהם כלום. השוכר עזב באמצע הקיץ ולא נמצאו שוכרים חדשים. האם השוכר מחוייב לשלם דמי שכירות עד סוף התקופה כבחוזה הראשון?

אדם שכר דירה, ובחוזה כתוב שאסור לשוכר לעשות שום דבר בחצר מלבד מעבר, והמשכיר מעכב עליו מלהדליק נר חנוכה.

אשה שיש לה הפרעות נפשיות, ועיתים היא שוטה וגונבת חפצים וכספים, ומכרה את החפצים, ויש ביד הבעל תמורתן, וכן קנתה חפצים בכספים שגנבה, האם חייב הבעל להחזירן, והאם האשה חייבת לשלם על הגנבה.

הנתבע הניח קערה שלו על גג חברו העשוי מפוליגל, הקערה התמלאה במי גשם וכתוצאה מהכובד הגג נשבר.