התובעת נתנה לנתבע את הסכמתה לבניית חומה בין חצרותיהם לפני שנים רבות. הנתבע בנה חומה עבה על שטחה של התובעת. לצורך הריסת החומה יש צורך בבאגר שיגרום נזק לחצר בה יעבור. התובעת דורשת שהתובע ישא בעלויות הריסת החומה ובניית חומה חדשה ושהבאגר יעבור דרך חצרו. הנתבע טוען שלא ידע שהשטח לא שלו וכי נהג בתום לב, הנתבע טוען כי נשא לבדו בעלויות בניית החומה וכי אין סיבה שיישא בהוצאות הריסתה ובנייתה מחדש אך הוא נותן את הסכמתו שהתובעת תעשה זאת בתנאי שתתחייב לשאת בנזקים לצנרת הביוב אם יהיו.

הורי האיש והורי האשה נתנו כל אחד לבני הזוג 30,000 דולר על מנת לקנות דירה, בנוסף אבי האשה הוסיף 70,000 דולר להשלמת התשלום, והצדדים חלוקים אם הסכום ניתן כהלוואה או כמתנה.

התובע עבד כמרצה אצל הנתבעת. בתחילת השנה השניה סכמו הצדדים בעל פה על שכר מסוים. בהמשך אמרה התובעת לנתבע כמה פעמים שהשכר יהיה במתכונת שונה ועל פי החוזה ובקשה ממנו כמה פעמים לחתום על החוזה. התובע לא חתם על החוזה. הנתבעת נתנה למרצה מקדמה על שכרו. התובע תובע את הפרשי השכר בין ההסכם בעל פה לכתוב בחוזה. הנתבעת טוענת כי אינה חייבת אלא כסכום הכתוב בחוזה וכי הרצאות המרצה כבר אינן רווחיות ואדרבה, הן מפסידות.

התובע קנה דירה מקבלן "על הנייר" לפי התרשים שעליו הם חתומים מגיע לקונה עוד מטר וחצי בסלון, לטענת הקבלן הנתבע מדובר על טעו תבמציאות.

הצדדים הסכימו על התחייבויות מסוימות עבור נישואי ילדיהם והתעוררו מחלוקות בנוגע לנושאים הבאים. אבי החתן דורש לצמצם בהוצאות החתונה על מנת שישאר לזוג מהסכום הקצוב עליו הסכימו ההורים לכיסוי הוצאות השכירות של השנה הראשונה בעוד שאבי הכלה טוען שהצמצום מוגזם ואינו מתאים לאורח החיים שלו ושל אורחיו שלהערכתו יתנו את רוב המתנות. בנוסף התעורר ויכוח בנוגע למתנות שיתקבלו בחתונה, אבי החתן דורש שהמתנות יהיו לזוג המתחתן ואילו אבי הכלה דורש שהמתנות יהיו להורים לכיסוי הוצאות החתונה.

התובע הזמין קופסאות להגדה של פסח ומגילות מהנתבע על מנת לשווקם בחו"ל, ובסופו של דבר נתגלו בהם פגמים לאחר שהתובע שלחם לחו"ל, והתובע הפסיד עליהם כ- 20 אלף דולר, הנתבע טוען שהוא אינו אחראי להפסדי התובע, המזמין הוסיף שהוא חתם על הסכם פשרה והנתבע מחויב בו.

לנתבע הייתה צרכנייה בשותפות. הנתבע זכה במכרז מטעם המועצה לספק מוצרי מזון לגנים. הנתבע ושותפו סיכמו עם התובע שהוא יספק את שירותי ההובלה. לאחר זמן נסגרה הצרכנייה ופורקה השותפות. לדברי התובע חלק מהשכר עבור ההובלה עדיין לא שולם. השותף שלא נכח בדיון היה זה שהפעיל את הצרכנייה ועמד מול התובע. השותף השני שילם חצי מהחוב שלא שולם לטענת התובע. התובע תובע את החצי השני של שכרו מהנתבע. הנתבע טוען שאינו לשלם חייב כיוון שלטענתו אמר לכל הנוגעים בדבר מספר פעמים שכל פעולה חייבת להיות עם חשבונית ואילו התובע לא ספק חשבוניות, בנוסף הנתבע מטיל ספק אם אכן השירות בוצע בשלמות ואם לא שולם עבורו.

גרעין תורני התארח במקום אירוח, לאחר שהגיע לשם הסתבר לו לטענתו כי החדרים היו בסטנדרט נמוך ממה שהובטח להם, וכמו כן חלק מהאוכל התקלקל.

א' חתם עם ב' על חוזה לעריכת אירוע באולם של ב'. כמה ימים לפני האירוע בקש א' לצמצם את מספר המוזמנים אך ב' סרב. לאחר האירוע א' בטל את הצ'ק ונתן צ'ק אחר עם סכום קטן מהמוסכם. א' טוען שהיה זכאי לצמצם את מספר המוזמנים מתוקף מנהג המדינה ומתוקף דיוקים בחוזה עוד טוען א' שהתפריט לביצוע כלל מספר מנות קטן וכי הדבר מהווה ראייה להסכמת ב' לצמצום, בנוסף טוען א' שב' לא עמד בחוזה וכי המנות היו קטנות והשירות גרוע, וכי הוא לא קבל את שאריות האוכל מהאירוע. ב' טוען שמתחת לסכום מסוים של מוזמנים הוא מפסיד וידוע שהוא אינו יורד מסכום זה וכי אין מנהג שניתן לצמצם מוזמנים סמוך כל כך לאירוע ומסביר את החוזה באופן המתאים לשיטתו, ב' מסביר שלא הכין יותר אוכל כיוון שאין טעם להכין אוכל שלא יאכל אך אין בכך הסכמה לצמצום המוזמנים ומתרץ את התמונות. ב' מודה שאכן השירות אינו טוב וטוען שזו הסבה למחיר הנמוך. ב' מוכן לוותר על דמי מרכיב האוכל במנות שלא הוכנו אך לא עבור יתר מרכיבי התשלום למנה.

התובע עבר בשער הישוב ברכבו בזמן שהשער החשמלי היה בתהליך סגירה. לרכב של התובע נגרם נזק, וכן לשער נגרם נזק. התובע טוען שיש תקלות בשער, העינית שאמורה לעצור את השער לא עובדת, אך מזכירות היישוב טוענת שהשער עובד באופן תקין וכי הנהג לא האט לפני הכניסה לישוב כפי שהיה עליו לעשות.