התובעים הם גבאים במניין שהתחיל להיות מוקם בבניין של תלמוד תורה, הם קיבלו כתרומות דברים רבים, והם רוצים להעביר אותם כעת למקום החדש של המניין.

בלן במקווה של המועצה הדתית תובע את המועצה הדתית על כך שלטענתו יו"ר המועצה הדתית הבטיח לו להתמנות לרב שכונה.

בני זוג נישאו לפני כעשר שנים בנישואים שניים. לאשה היה מלפני הנישואין עסק של ביגוד שרשום על שמה. לפני כשש שנים עזב הבעל את מקום עבודתו והחל לנהל את העסק. במהלך השנים הרחיב את העסק ליבוא של בגדים כתוצאה מכך העסק הפסיד כספים רבים ופשט רגל.
הצדדים עשו הסכם ממון קודם הנישואין ועל פיו העסק שייך לאשה וכל ההכנסות שלה. בהסכם הסתלק כל צד מנכסים וכספים של האחר כולל כספים ממקום העבודה, לבד מאשר יסכימו עליו וירשם על שמם (כפי שעשו בבית שקנו) וסכום מסוים שמכניס כל צד לחשבון משותף.
עם כניסתו של הבעל כמנהל, קיבל משכורת ישירות לחשבונו הפרטי. בהוצאות המחיה והמשכנתא נשאו שני הצדדים בשווה.
האשה תובעת שהבעל ישלם את שוויו של העסק משעה שנכנס לניהולו כך שמחצית הבית שרשום על שמו יעבור לבעלותה.
הבעל טוען שפשיטת הרגל נבעה מחוסר מזל כך שאין לחייבו כתביעת האשה. לדבריו, האשה ידעה בדיוק איזו סחורה הוא עומד לקנות ואלו כמויות וכן את ההלוואות הבנקאיות שלקחו ולא הביעה כל התנגדות.
האשה טוענת שסמכה על הבעל בכל אשר עשה ולכן לא הפריעה לו ובדיעבד התברר כי ניהל את העסק בצורה כושלת. חלק מההשקעות בסחורה נודעו לה רק בדיעבד כשכבר הסחורה היתה במחסן.

התובעים הם בעל ואשתו התובעים את אחי האשה, הנתבע, בכך שאצלו נמצא מפתח לדירתם ולטענתם נגנבו להם בשני מקרים דברי ערך מהדירה, באחד מהמקרים הנתבע הודה שהוא שהה בדירה, אך הכחיש שגנב משהו, בשני המקרים לא נראו סימני פריצה. התובעים תובעים את ערך הדברים שנגנבו.

התובע החליף מט"ח אצל הנתבע שהוא חלפן, הנתבע אמר לו לספור את הכסף, ושאם לא יספור כעת הוא לא יוכל להשלים לו, התובע הלך לבנק ומצא שחסר לו כסף, התובע אמר שלמרות שהוא מאמין לו, הוא לא ישלים לו את סכום הכסף בגלל שהתנה איתו.

י' התובע קנה מכונית מר' הנתבע, לאחר זמן קצר הוא גילה שהמנוע מקולקל, וטען שר' התובע הטעה כשפרסם את מכוניתו כמכונית יעילה, הוא רוצה להשיב את המכונית ולקבל את כספו בחזרה.

התובע קנה מהנתבע מכונית תורת המחיר שהם סיכמו, הם סיכמו שהוא ישלם ולאחר מכן יקח אותה לבדיקה, בבדיקה נמצא בעייה בשילדה, התובע הקונה מכר לאדם אחר את המכונית במחיר נמוך ממה ששילם, וכעת הוא תובע את הנתבע המוכר שישיב לו את ההפרש.

התובעים התעניינו בדירה בתהליכי בנייה, בסופו של דבר הם שילמו דמי רצינות בסך 15,000 ונחתם בינם לבין הקבלן מסמך שבו הם מביעים את רצונם להתקשר, אך לכל אחד שמורה הזכות לבטל את העיסקה. בעקבות ביטול העיסקה על ידי הנתבע לאחר זמן ארוך, ביקשו התובעים פיצויים על כל התקופה הארוכה שבה חשבו שהעיסקה תצא אל הפועל.
הסכסוך נידון בבית הדין שעל יד המועה"ד צפת, והם פסקו סכום של 75,000 ש"ח כפיצוי, ועוד 15,000 ש"ח שאותם צריכים התובעים לקבל כהחזר כספם. הצדדים הסכימו כי בית דין זה ישמש כבית דין לערעור על פסק הדין הראשון לפי נהלי בית הדין ארץ חמדה גזית לערעורים.

המבקש הוא משכיר דירה שהשכיר דירה למשיבה, לאחר זמן רב ששהתה המשיבה במושכר בשכירות, כהמשך חוזה היא הודיעה על עזיבתה את המושכר, לטענת המשכיר היו נזקים רבים שנגרמו למושכר, וכמו כן על הנתבעת לשלם על העדר הודעה מראש.

הנתבעת שכרה דירה לצורך פנימייה לצרכי המוסד החינוכי במשך שנים רבות, לאחר כמה שנים, שכר שוכר אחר את המבנה, ולאחר כמה שנים נוספות שכרה הנתבעת בחזרה את הדירה, לאחר זמן מסוים היא עזבה את הדירה לאחר הודעה מראש של עשרה ימים ושילמה עבור כעשרה ימים נוספים, כעת הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעת חייבת לשלם על השיפוץ שביצע התובע, וכמו כן האם היא חייבת בתשלום עבור זמן ההודעה המוקדמת.