שלושת הצדדים הם שותפים בחברה שהוקמה לצורך פרויקט תמ"א 38, הם קידמו פרויקט תמ"א בירושלים, שהתקבל אליו היתר בנייה שהותנה בתשלום אגרה של מיליון ש"ח בקירוב. בין הצדדים מחלוקת לגבי תשלום האגרה, הנתבעת טענה שהנתבע ייצג אותה והיא שילמה לו סכומי כסף גדולים, ולכן לדעתה אין עליה להוסיף עוד סכומים אליו.

התובע שרצה לשפץ את ביתו, הזמין את הנתבע שהוא קבלן שיפוצים לשפץ את ביתו, עיקר השיפוץ היה להפוך את חדר השינה לחדר עבודה, אך בסופו של דבר הסתבר לתובע שהנתבע איננו מוכשר לעשות זאת, הנתבע הציע לעשות דברים אחרים, אולם בסופו של דבר גם אותם הוא לא ביצע, התובע ששילם את כל הכסף, בסך 25,000 ש"ח תובע חלק מהכסף בחזרה.

התובע הפקיד סכום כסף אצל הנתבע בשמו ובשם אחיו, בעיסקא. לאחר זמן הנתבע החזיר צ'קים על הקרן והוסכם שמכאן והלאה הרווח לנתבע.
אח התובע נפטר ולאחר מכן הנתבע ביקש שלא לפדות את הצ'ק עד לקבלת צו ירושה
בהמשך הנתבע העביר את הכסף לחשבון ע"ש היורשת.
התובע טוען שבסכום ההפקדה הוא הפקיד 370 אלף ואחיו 100 אלף. ולכן רוב הרווח מגיע אליו.
עוד טוען התובע שהוא מעוניין להיות אפוטרופוס על כל הכסף.
עוד תובע את הוצאות הקבורה מממון אחיו.

בקשת עדות לכך שביה"ד אישר תביעה בערכאות.

התובע מכר עשר שנים מחייו בעקבות מצוקה נפשית אליה נקלע, בתמורה לסכום כסף. הנתבע נתן אלף ש"ח ליד שליש, וזההעביר את הכסף לתובע. לטענת התובע הוא דחף לו את הכסף ליד. אך הוא מודה שלא פעל להחזיר את הכסף.
לטענתו אין חלות למכירה זו.

מורה לא קבלה את שכרה במשך מספר חודשים. בעקבות העיכוב בתשלום היא נאלצה ללוות מהבנק בריבית גבוהה כדי לשלם משכנתא, אשראי, וצ'קים שחזרו.
המורה תובעת את שכרה וכן פיצוי על הלנת שכר ופיצוי על הנזקים שנגרמו לה.

לתובע היו שתי דירות והוא מכר את דירתו הקטנה כדי שלא יוציאו ממנו את דירתו הגדולה. לאחר המכר התברר שלא הספיק להציל את דירתו הגדולה. התובע רוצה לבטל את המקח בטענה שזה מקח טעות.

צד א' (מנהל כספים של ת"ת) ביקש הלוואה מצד ד' (גמ"ח א.). צד ד' סירב. צד א' הציע שצד ב' יפקיד את הכסף בגמ"ח והגמ"ח יעבירו לת"ת. ועוד הכניסו ערב את צד ג' (גמ"ח מ.)
כאשר חזרו הצ'קים פנה צד ד' (גמ"ח א) לצד ג' (גמ"ח מ) לעמוד בערבות, והוא טען שלא התכווין להיות ערב.
צד א' וב' תובעים את צד ג' לעמוד בערבות.
צד ד' ג"כ הצטרף לתביעה בטענה שעשו לו תרגיל, מתוך ידיעה שלא יהיה להם כסף להחזיר.
צד ב' והמנהל כספים של צד א' הינם שותפים בעסק הלוואות המקבל 36% רווח. וצד א' שלווה לצורך הת"ת ידע שאין לת"ת כסף לפרוע את החוב.

במסגרת חלוקת רכוש בין איש לאשה שהתגרשו בית הדין נדרש להחלטה כיצד לחלק את שווי הרכב המשותף של הצדדים,בית הדין קבע כי המחירון הקובע יהיה מחירון "לוי יצחק" ואילו הבעל ביקש לשלם מחצית מעלות מחיר השוק של הרכב,