מחנה קיץ שהיה אמור להתקיים בקיץ תשפ"א, קיים את המחנה, אך היה צריך להפסיק אותו עקב התפרצות של קורונה, ההורים דורשים את כספם בחזרה, ואילו המוסד המפעיל את המחנה סירב להחזיר את כל הסכום.

הנתבעת היא אגודה שמנהלת את הישוב, התובע הוא בן של משפחה בישוב, הנתבעת מוציאה כעת מכרז למכירת שלוש קרקעות, המגרשים מוצעים למכירה במחרי של 2.8 מיליון ש"ח, ונערכת על המגרשים הגרלה בישוב בין חברי הישוב, התובע שהוריו גרים במגרש סמוך, תובע מהישוב כי ימכור לו את המגרש הסמוך מדין "בר מצרא", הוא הסביר את התועלת שתצמח לו מכך. הישוב הסכים שבמידה והתובע יזכה באחד משלושת המקומו

התובע הוא חברה קבלנית והנתבע ביקש ממנו לבנות עבורו בית בישוב ק' הצדדים לא חתמו על חוזה, בשלבים מסוימים נוצרו עיכובים, והבניה לא התקדמה, הנתבע הודיע לתובע שלא יגיע יותר לעבודה, והוא יסיים את העבודה בכוחות עצמו.

א' וב' הם קבלנים המדביקים מודעות (פאשקווילים) על גבי קירות. נתגלתה מחלוקת למי חזקה בהדבקה על הקירות ברחוב. לאחר שלקחו את ג' שברר בניהם וקבע את דברו. ב' תובע לבטל את פסק הבוררות כיוון שלטענתו ג' היה נוגע לטובת א.

התובע הרב א' נשכר על ידי הקהילה לשמש כרב הקהילה עם כל המשתמע.
לטענת הנהלת הקהילה הרב א' לא קיים את חוזה העבודה, בפרטים מהותיים, אף לאחר שהוזהר לקיימם. בעקבות כך הנהלת הקהילה פיטרה את הרב א', והביאה במקומו את הרב ב'. הרב א' טוען שהיה לנתבע איסור לקבל את הרבנות, כיוון שפיטוריו אינם כדין ולכן על הרב ב' להתפטר. הרב ב' טוען שהרב א' פוטר לפני שקיבל עליו את הרבנות, והוא בדק את העניין עם רבותיו שהתירו לו, לקבל את המישרה.

ב' מכר לא' רכב בעיסקה "כעין ליסינג", הם ערכו חוזה בו נכתב כי א' שוכר את הרכב ל36 חודשים ומשלם את עלות הרכב ב36 תשלומים. השוכר התחייב לבצע נסיעות עבור המשכיר. סוכם כי עלות הביטוחים וכל התיקונים יהיו על חשבון השוכר. ואילו עלות הסולר (עבור הנסיעות המוסכמות) יהיו על חשבון המשכיר. לאחר 30 חודשים לקח המשכיר את הרכב מידי השוכר בעזרת מפתח שהיה ברשותו, וטען כי השוכר חייב לו סכום כסף כנגד עלות הרכב, היות שלא שילם תשלומים שונים שהיה צריך לשלם. בנוסף המשכיר מסר צ'יק של השוכר שהיה אצלו, להוצאה לפועל, בטענה שא' חיייב לו סכום נוסף. השוכר תובע לקבל חזרה את הרכב ואת הצ'יק וכופר בכל התביעות הנוספות.

התובע א' הוזמן לארגן מספר דברים באירוע עבור המוסד של הנתבע ב'. לטענת התובע הוא לא קיבל את השכר עבור עבודתו. לטענתו עיכוב התשלום הוא עכב תקלה שהייתה בתחילת האירוע שהרמקולים לא עבדו. לטענתו התקלה הייתה בתחילת האירוע ולא גרמה הפרעה לאירוע. הנתבע טוען שעקב התקלה השתנה הלו"ז של האירוע, וחלק מהדוברים והאמנים לא הופיעו, בעקבות כך המוסד הפסיד תרומות שהיו מגיעות אילו לא היה את התקלה.התובע טוען שאין הוכחות לטענה זאת של הפסד התרומות. והוא מוכן להתפשר על החוסר בשעה הראשונה. וכי שאר הדברים סופקו לשביעות רצון הצדדים. טענה נוספת שטוען התובע שהיה על הנתבע להודיע לו שיפסיק את הצילומים באירוע עצמו, ובכך שהמשיך התחייב בשכר המוסכם.

התובע והנתבע בעלים על בתים בשכנות אותם קיבלו בירושה. לטענת התובע ביתו של הנתבע בסכנת קריסה, ונפלו על ביתו אבנים שהזיקו את גגו. הוא תובע פיצוי על הנזק, ומבקש רשות לפנות לעייריה על המסוכנות של המבנה על מנת שייהרסו אותו. בנוסף הוא תובע שהנתבע יסתום את החלון בקיר המשותף שגורם לו להיזק ראיה. הנתבע טוען שקיבל את חזקת החלונות מאביו ולכן יש לו חזקה, מכח טוענים ליורש. לגבי הנזק הוא טוען שאנו מכיר. התובע הביא עדים שמעידים על פי אומדן שהאבנים נפלו מבית התובע.

התובע א' ,קנה מגרש בו הייתה בנויה גדר המפרידה בינו לבין שכנו, ב', הנתבע. לטענתו הגדר בנויה על שטחו ולכן הוא תובע לפרקה. הנתבע טוען שכך קנה א' את המגרש ולכן אינו יכול לבוא אליו בתביעה. בנוסף טוען שהגדר נבנתה במקומה על פי מודד שהביא וגם אם יש סטייה היא על פי המותר בחוק. הנתבע מוסיף שגם אם יש סטייה גדולה הוא מעוניין לשלם עליה. ושהתובע ישתתף בעלות הגדר. הוא מוסיף שעיקר הגדר מועילה לתובע כיוון שהוא יותר גבוה ובזכות הגדר נמנע סחף של אדמת התובע אליו. תביעה נוספת של התובע, שבזמן שהנתבע משקה את גינתו עוברים מים לצד שלו ולכן נזקק לאטום את הגדר ועל ב' לשאת בעלות. ב' טוען שאין זה אחריותו. ב' תובע מא' שחפר תחת הגדר ולכן היה עליו לתקן זאת במחיר מאה אלף שח. א' טוען שחפר בחלקו ולכן אנו אחראי על הנזק. גם אם אחראי עלות התיקון עליו, הוא באפשרותו לעשות זאת בעצמו באלף ש"ח בלבד.