התובעים הינם משתכנים בפרויקט שנבנה דרך הישוב, הנתבע הינו הישוב שעבד על מנת לחבר את דירות התובעים, לטענת הישוב החיבור עלה 700 ש"ח ועל הדיירים לשלמו, לטענת הדיירים העיכוב הוא באחריות הקבלן, והם תובעים פיצויים.

התובע הינו קבלן שבנה את ביתו של הנתבע, בין הצדדים מחלוקות רבות הנובעות בין היתר משאלות לגבי תשלום מע"מ עבור פועלים, ליקויים וחוסרים בעבודת הקבלן, סך הכל התובע תובע 52,225 ש"ח שזהו הסכום שמגיע לו לפי הבנתו.

התובעת ובעלה הזמינו דירת נופש דרך אתר הזמנות, הם קיבלו קוד כניסה לדירה, וביקשו מבעל האתר להקדים את כניסתם בשעה, הם קיבלו אישור,

משכיר אישר לשוכר להשכיר את הדירה לאחר. השוכר הראשון והשוכר השני מתווכחים לכמה זמן הושכרה הדירה.

יורשים דנים כיצד לחלק את העסק בו עבד אחד הבנים. הבן ניהל את העסק לאחר שהאב הפסיק לעבוד ובזמן זה העסק גדל בפי שלוש לטענתו חלק זה שייך לו ולא יחושב כחלק בירושה.

הסב מת ונכדיו יורשים אותו. ויכוח בין הנכדים, האם אחד המורישים היה בכור ולכן נכדיו צריכים לקבל פי שנים. או שנולד בניתול קיסרי.

מוכר משאית הציע למכירה משאית וטען שאין בה תקלות ואין צורך לקחתה לבדיקה. הקונה לקח לבדיקה והתברר שיש בה בעיות רבות.
המוכר ידע מבעיות אלו. הקונה תובע את עלות הבדיקה.

התובע התגורר בדירתו של הנתבע, וכיון שהיה חייל היה לו פטור מארנונה, לאחר שהוא עזב את הדירה היא המשיכה להיות רשומה על שמו בעירייה ובשלב כלשהו הוא קיבל עיקול לחשבון הבנק, מחוסר ברירה הוא שילם את החובות של השוכרים ושל המשכיר התובע, וכעת הוא תובע את הנתבע שיחזיר לו את הכסף ששילם, לטענת הנתבע הוא לא ידע מכל הסיפור, והתובע התרשל בכך שלא הודיע לעירייה על עזיבתו, לטענתו הוא היה יכול לקבל פטור או הנחה מהחוב, והוא הסכים לשלם רק חלק מהתשלום.

התובעת עובדת בחברת פרסום, והנתבעת שהיא עמותה התקשרה איתה בחוזה פרסום, התובעת נסעה לחו"ל לזמן מה, והנתבעים שהיו לחוצים ביקשו מהתובעת להזדרז ולהביא להם חומרים, אנשי משרדה הביאו חומרים, אך הנתבעים לא היו מרוצים וביטלו את החוזה, הם ביטלו את כל הצ'קים שניתנו לתובעת,