הנתבע קנה במכירה פומבית ספרים שנלקחו על ידי ההוצאה לפועל, בשל חובות למס הכנסה. התובע מבקש שיחזיר לו את הספרים חזרה.

קיבל עליו בית דין, ולאחר מכן מסרב להופיע לדיונים.האם ניתו לדונו שלא בפניו.

התגלע ויכוח בין שני צדדים. לטענת צד ב' הנתבע הגיע לידי תיגרה. בעקבות האירוע התלונן הנתבע במשטרה ובבית המשפט של עובדי העירייה. התובע מבקש שכל ענייני התביעה יתבררו בבית הדין בלבד.

כאשר ביה"ד ניצרך לחוות דעת מומחה, ולאחר ששמעו חוות דעת משני מומחים הביאו מומחה שלילשי , האם יש להכריע ע"פ רוב דעות או שהדבר נתון לשיקול ביה"ד?

ת"ח ידע פרטים ויכל להעיד בביה"ד, ונשאלה השאלה האם לחייבו להעיד, או לבוא אליו לקבל עדותו, או לקבל עדותו בכתב.

התובעים טוענים כי חצר הבניין הינה רכוש משותף וע"כ יש להסיר את תוספת הבנייה של משפחת הנתבעים.
לטענת הנתבעים שטח זה הוא ללא בעלות. ולא היה בו שימוש.

העמותה שכרה את שרותיו של רואה חשבון,וקבעה עמו שכאשר רואה שגובה המשכורות לעובדים מחייב במס הוא ידווח על התשלומים שהם ניתנים כמלגות ולא כמשכורת.
לפני מספר שנים הרואה חשבון לא שם ליבו ודיווח על כל המשכורות למרות שהיו בגובה המחייב במס.

הנתבע הסכים לפסק הפשרה בו הוא מתחיב 20,000 ש"ח פיצויי פיטורין. לאחר שבירר האם החוק מחייבו בפיצויי פיטורין ונודע לו שלא, בא לערער על הסכמתו לפשרה.
לטענתו זו פשרה בטעות ולכן יש לבטלה.

התובעת היא מעצבת פנים שלטענתה הנתבע לא שילם לה את מלוא שכרה, לטענת הנתבע התובעת לא ביצעה את כל המוטל עליה בחוזה, בין הצדדים מחלוקת לגבי מחויבותה של התובעת בכתוב בחוזה.