התובע טוען שהמוסד בו עבד חייב לו סכומי כסף. המוסד הנתבע טוען להגנתו שבידו שטר חתום שהתובע מודה שאין למוסד חובות כלפיו.
התובע טוען שבידו עדים המעידים שהשטר נכתב באונס. לטענת הנתבעים התובע קיבל סכום כסף עבור ההצהרה שאין חיבים לו כסף. ובנוסף העדים הינם פסולים כיוון שהם נוגעים בדבר, בהיותם ערבים לשטר.

התובעים הפקידו כסף שנאסף עבור יתומים, אצל הנתבע.
כספים נוספים מגורמים שונים הופקדו אצל הנתבע, לאחר שהנתבע פשט רגל, ולא היה לו מהיכן החזיר את הכסף, באו חלק מהמפקידים שאינם אנשים הגונים ואיימו על חיי הנתבע. אנשי חסד אספו כסף כדי להציל את חייו ולהשיבו למאימים.
התובע דורש לקבל את כספו מתוך הסכום שנאסף.
לטענת הנתבע הכסף נאסף עבור הצלת חייו בלבד ולא לפרעון כלל החובות.

בני זוג התגרשו ובית הדין האיזורי פסק שהאשה חייבת לאיש חצי מליון שח. האשה ערערה וביה"ד הגדול קבע שעליה להציג אסמכתאות לטענותיה תוך 14 יום. ומשראה שלא הגישה את המסמכים בזמן - מחק את הערעור. והאיש גבה מהאשה את הכסף. אולם אח"כ התברר שהאשה הגישה בזמן את המסמכים ורק המזכירה טעתה ולא רשמה זאת בתיק הנכון. ולכן הורה ביה"ד לפתוח את התיק שוב ולדון בערעור מחדש. הערעור התקבל וביה"ד הגדול הורה לאיש להחזיר את הכסף. האיש לא הסכים. האשה טענה שביה"ד צריך לשלם בעצמו. ביה"ד דחה את הטענה על הסף וטען שהאשה צריכה לגבות את החוב בעצמה והוסיפו שגם אין בסמכותם להורות למדינה לשלם כי אינה צד בדיון

התובע נתן לנתבע סכום כסף על מנת שישקיע בייצור שעונים. הייצור בפועל לא התבצע. התובע דורש לקבל את השקעתו בתוספת הרווח שהיה אמור להרוויח. לטענת התובע יש לראות בכסף כהלוואה נושאת ריבית (בהיתר עיסקא), ולכן דורש את הכסף והרווחים.
לטענת הנתבע הכסף אינו הלוואה, אלא השקעה שהושקע בייצור שמסיבות שונות לא יצא אל הפועל, ולכן הוא פטור מלשלם.

התובע הלווה סכום כסף לנתבע, הם עשו הסכם הדדי, לתשלום ריבית על פי היתר עיסקא.
לטענת התובע עליו לשלם לו כל חודש את הריבית, לטענת הנתבע רק בסוף התקופה. בנוסף לטענת התובע נגמרה תקופת ההלוואה, ולטענת הנתבע עוד לא. בנוסף יש כאן תביעה נוספת, נגד התובע שתפס ומכר את הרכב של הנתבע שהיה משועבד לו, כיוון שלטענת התובע ג' הרכב היה משועבד לו קודם.

הנתבע בנה תוספת לביתו לפני כ20 שנה. התובע, בעל דירה סמוכה במפלס שמתחת לנתבע, טען שאין יסודות לבנייה והוא עלול להינזק מזה, ודרש לבנות קיר תמך לחיזוק היסודות - אותו יעשה בעצמו ובתמורה יקבל חלקת קרקע של הנתבע העומדת במפלס שלו. לטענתו כך הוסכם בניהם, והוא דורש את מימוש ההסכם או 42000 ש"ח הוצאות העבודה, +7500 ש"ח הוצאות טיפול בקרקע במשך השנים. הנתבע מכחיש שהיה הסכם, וטוען שהבית לא היה זקוק כלל לחיזוק והזהיר את התובע שלא יעשה שום דבר ללא בדיקת מהנדס. כעת הוא תובע את תיקון הנזקים שנגרמו מעבודת התובע+תשלום להנדסאי שלו+תשלום התוספת לקבלן+השבת החול של התל, - הוצאות שנגרמו לו משום שהתובע החל בעבודה ללא הסכמתו.

התובעת שילמה למשרד שדכנות, תשלום עבור שירות קבלת הצעות שידוכין מהמשרד. לטענתה לא הציעו לה שידוכין כמסוכם, אלא רק שידוכין שבייישו אותה.
התובעת מבקשת את התשלום חזרה ובנוסף פיצוי על עגמת הנפש.
לטענת הנתבעת, לא התכוונה לביישה, ועל התובעת היה מוטל לברר לפני שנפגשה.

התובעת היא עמותה, שרכב שלקחה מחברת ליסינג עבור הנתבע שהוא עובד בעמותה היה בשימוש הנתבע, הנתבע הגיע לנגריה עם הרכב כשהוא משתמש ברכב לצרכים פרטיים, ושם השאיר את הרכב מונע ללא השגחה, כשלאחר כעשר דקות הרכב נגנב עם מחשב נייד ופלאפון השייכים לתובעת, התובעת התפשרה עם חברת הליסינג על תשלום של 20,000 ש"ח עבור הרכב, והיא תובעת אותו מהנתבע ובנוסף את עלות קניית מחשב הנייד ופלאפון.

אדם זכה בהגרלה, תמורת כרטיס שקנה בתרומה לישיבה.
לאחר שזכה התברר כי הרכב אינו חדש כפי שהבין אלא שעבר תאונה, הוא דרש לקבל פיצוי על ההפרש.

בני זוג שהתגרשו דנים מי יקבל את הדירה. האיש טוען שהוא זכאי לדירה מכח הכלל ההלכתי 'טלטולא דגברא קשיא מדאיתתא'.