ראובן התחייב לשלם לשמעון לפי 'השער היציג' של אותו יום. ראובן שילם בבוקר, ושמעון טוען שצריך להוסיף לו, כיון שהשער נקבע בצהרים, ובבוקר היה השער של אתמול

בחוזה לקניית ס"ת נכתב 'דולרים' סתם ונח' הצדדים האם הכוונה ע"פ שער יציג או ע|פ שער 'ירוק'.

התובע שהוא מעביר שיעורים, עבד בבית המדרש שהוא הנתבע, התביעות ביניהם התבררו בפסק הדין החלקי, ובפסק הדין הסופי ישנם השלמות להכרעות בתביעות ביניהם.

הנתבע הוא בעל עסק להמרת מטבעות, לצורך העסק הוא שכר דירת שני חדרים מהתובעת שהיא בעלת הדירה, הוא התחייב לשלם לתובעת 2,900 ש"ח לחודש, בדצמבר 2019 הוא סגר את העסק שלו, ומתחילת דצמבר לא שילם שכר דירה, השוכר טוען שהוא הפסיק את תשלומי השכירות בגלל שהמשכיר לא נתן לו חשבונית מע"מ כפי שסוכם ביניהם, ובעקבות כך נגרמו לו הפסדים כספיים, שאותם לטענתו יש לקזז מהשכירות, בנוסף הוא טוען

הנתבעת היא עמותה המפעילה מוסדות חינוך, התובע הוא מעביר שיעורים שעבד אצל הנתבעת במשך 3 שנים, הנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים לאחר כמה חודשים, התובע תובע כמה וכמה רכיבי שכר שלא שולמו לא, ובנוסף הוא תובע סך של 22,686 ש"ח עבור נסיעה לקנדה שנסע לטובת התרמה לנתבעת, והובטח לו שיקבל סכום זה.

התובע הזמין עבודות בנייה מהנתבע שבבעלותו חברה לבנייה, החוזה בין הצדדים נחתם בשני שלבים, שלב ראשון עסק בבניית השלד, ושלב שני עסק בעבודות פנים, בחוזה התובע היה אמור לספק חומרים, אך בפועל הנתבעת קנתה חלק מהחומרים, והועבר לה כסף על כך, בנוסף התובע העביר לנתבעת הלואוה בסך 150,000 ש"ח שבסופו של דבר קוזזה על ידי עבודה, לטענת התובע הוצע לו על ידי הנתבעת שהיא תקנה קלקר במחיר של 180 ש"ח למטר, אך בסופו של דבר זה היה 200 ש"ח,

בני הזוג השוכרים, שכרו מהתובעים דירה בשכירות של 3,400 ש"ח לחודש, חלק מהצ'קים שלהם חזרו, מסיבות כאלו ואחרות, המשכיר התובע תובע את יתרת דמי השכירות בסך 20,400 ש"ח, הנתבעים טוענים טענות קיזוז של חובות שהמשכיר חייב להם ובנוסף טוענים כי הדירה היתה בעייתית למגורים.

התובעים הם בעלים של חברה העוסקת בין השאר בחיתוך מתכות, הנתבע הוא אמן העוסק בעיצוב אומנותי לבתי כנסת, בחודש טבת תשע"ו הגיע הנתבע לתובעים על מנת שהם יחתכו לו פליז לצורך שילוב בפריט אומנותי בבית הכנסת, לאחר זמן מה לטענתו כשבא להרכיב את הפריט בבית הכנסת הסתבר שהפריט לא נחתך כראוי, וכתוצאה מכך גבאי בית הכנסת כעס עליו וביקש להסיר את הפריט, המעצבת כעסה עליו גם היא, ונפגעו קשרי המסחר שלו איתה, לכן הוא תובע את הפסד העבודה, בסך כ-21,000 ש"ח ועוד פגיעה במוניטין.

התובעת מתגוררת בבית אבות של הנתבעת ובאה לבקש צו מניעה על ידי אפטרופוסה שימנע את הוצאתה מהדירה.
הנתבעת טוענת שמעולם לא התחייבה להחזיק את התובעת. וגם אם כן ברצונה לחזור בה.

התובע הוא קבלן שיפוצים שהוזמן על ידי הנתבעת שהינה בעלת דירה, בין הצדדים נחתם חוזה שבו נקבע שהסכום לתשלום יהיה 115,000 ש"ח לא כולל מע"מ, לאחר מכן סוכמו על תוספות בכתב ידה של האשה בסך 39,600 ש"ח. התובע תובע את סכום התוספות, בנוסף ליתרת הסכום שלא שולם על השיפוץ, לטענת הנתבעת היא הסכימה לתוספות רק תחת לחץ, ובנוסף התובע גרם נזקים למערכת הצנרת של הדירה, וכן לא ביצע חלק גדול מהעבודות שהתבקש לעשות.