מנהל עסק ובעל עסק הסתכסכו ביניהם, בית הדין הציע לצדדים שהעסק יעבור לאחד הצדדים, וקבע את הדרך שבה העסק יעבור.

התובעים קנו דירה בפרויקט בנייה, והם תובעים פיצוי מהחברה שמכרה להם, עבור איחור במסירה וכמו כן עבור זה שהם התחייבו שהאנשים שבפרויקט יהיו מציבור מסוים. כמו כן הם תובעים את השלמת הבנייה ועל הוצאות שונות שנגרמו להם עקב האיחור במסירה.

התובע הוא עו"ד שעבד בהקמת חברה עבור שותפים, הוא תובע את שכרו בסך 7,211 ש"ח לטענת הנתבע הוא חושב ששותפו צריך לשלם את השכר.

הצדדים חתמו על הסכם לפיו משכירת השטח תספק מים לשוכר, למרות זאת היא לא סיפקה לו מים בזמן מסוים, לטענת הנתבעת לא היה מספיק מים לספק לתובע ולכן היא לא סיפקה לו.

הקדש - שכונה לעניים בירושלים, שהוקדש ע"י נדיבים לפני כ120 שנה בבית דין מוסלמי. 6 שנים אח"כ, הוקדש בית מתוך הקדש לטובת נהנים מסויימים, ושכעת הבית נחרב עד היסוד, ומפאת שרק הבית הוקדש ולא הקרקע, ההקדש השני בטל לגמרי (גם ע"פ החוק העותמאני, להבדיל). לאחר שנים, נאמני ההקדש (הראשון) כנראה העלימו את שטר ההקדש הראשון, ורשמו בב"ד מחוזי על שמם ולניהולם את ההקדש של כל השכונה, אבל עשו זאת ע"פ השטר השני.
כעת, הנאמנים תובעים את החזרת הדירות לידיהם, והנתבעים באים לשאול האם הם צריכים להחזיר להם, או לצאצאים של הנאמנים המקוריים, שהם הבעלים האמיתיים של ההקדש.
טענת התובעים: סו"ס מה שאנו עושים זה גם הקדש לעניים, שזו המטרה הראשונה לשמה הוקם ההקדש.

התובע המציא פטנט לגלילת ספר תורה, ומכר זכות (ייצור ו) שיווק הפטנט לקונה. ההסכם היה לחצי שנה תמורת 75000 ₪, ואח"כ אפשרות להארכה לשנתיים תמורת 75000 ₪ + 300 על כל מתקן שמוכר. הקונה העסיק את הממציא בשיווק הפטנט, אך אחר תשעה חודשים הפסיק את העסקתו, עקב מיעוט רווחים ובעיות שהתגלו במוצר שגרמו לחוסר שביעות רצון של הלקוחות, והפסדים שנגרמו לו מזה. מכאן החלו תביעות הדדיות. בין טענות המוכר, שהקונה שילם לו רק 115000 מתוך 150000, הקונה טוען ששילם הכל. מלבד זה יש בניהם תביעות ממונית נוספות.
הקונה מצידו טוען שהיה כאן מקח טעות, והמוכר טוען שהקונה הפר את ההסכם והוא בטל. כמו"כ יש ויכוח מי צריך לתת אחריות על מוצר.

הנתבע עבד כמנהל מכולת במשך כשנה. התובע טוען שהנתבע גנב מכספי החנות וכן שלקח מוצרים בלא לשלם עליהם. הנתבע מכחיש את העובדות ותובע את משכורתו האחרונה שלא שולמה לו.

התובע והנתבע הקימו עסק לשחיטת בשר ולמכירתו, מטרת השותפות היא למכור בשר טרי באיכות גבוהה ובכשרות מהודרת, הנתבע היה אחראי על איתור עגלים, קנייתם ושחיטתם, והתובע היה אחראי על מכירת הבשר ושיווקו, הנתבע סיכם עם התובע שהוא יביא לו 50,000 ש"ח תמורת הכניסה לשותפות, לאחר שחיטה אחת החזירו חלק מהקונים את הבשר, וטענו שהבשר אינו באיכות גבוהה, לאחר שחיטה נוספת שבה התובע ראה שיש קונים שמחזירים את הבשר, הוא החליט להפסיק את השותפות, הדיון בבית הדין נסוב אודות הסכום של 50,000 ש"ח, האם הנתבע צריך להחזירו לתובע. התובע תבע עוד 20 אלף ש"ח עבור עגמת נפש והוצאות שונות.

התובעים הם שוכרי דירה, לאחר שהנתבעים שהם בעלי הדירה החלו לשפץ את הדירה הם עזבו את הדירה בטענה שהיא אינה ראויה לשימוש, לטענתם על הנתבעים היה להסכים לשוכרים החלופיים שהם הציעו, שכן לפי ההסכם הם חייבים להסכים להחלפת שוכרים, לטענת התובעים ישנם פגמים בשוכרים שהם הציעו. כעת התובעים שוכרי הדירה דורשים החזר כספי עבור הצ'קים שנפדו עבור חודשים אלו.

התובע הוא בעלים של דירה בקומה שנייה, והנתבע בעלים של דירה בקומה שלישית, שהיא מעל דירת התובע, מוסכם בין הצדדים על כך שהיתה נזילה מהאמבטיה בדירת הנתבע שגרמה נזק לתקרה בדירת התובע. הנזק היה רב, התובע ניסה להשיג את הנתבע, ולא הצליח, לטענת הנתבע הוא תיקן את הנזילה, התובע הזמין קבלן ושילם לו 500 ש"ח וכעת הוא צריך תיקון נוסף בסך 300 ש"ח, הוא תובע כספים אלו.