שוכר חזר בו לאחר חתימת חוזה בטענה שיש פגמים בדירה. המשכיר טוען כיוון שהשוכר ראה את הדירה אינו יכול לטעון מקח טעות. כיוון שלא נמצא שוכר אחר עליו לשלם את דמי השכירות.

התובע פנה למתווך שימצא לו קונה לדירתו. בחוזה מול הקונה נכתב שהדירה של 3 חדרים אף שבפועל הדירה היא של 2 חדרים. התובע שילם למתווך את שכרו. לאחר שנודע לקונה, הוא ביטל את החוזה ע"פ פסק בי"ד. התובע דורש את כספו מהמתווך. המתווך טוען שמעיקר הדין דיה"ד שהורה על ביטל המקח טעה. וכן שהמוכר הוא זה שהטעה אותו ביחס לגודל הדירה.

בפסק הראשון בנידון, במסגרת פירוק שותפות, חוייב צד ג' לשלם עבור חלקו בסחורה וכן לדאוג למכירת הסחורה כולל תשלומים נלווים. הסחורה נעלמה. צד ג' טוען שהסחורה נמכרה על ידי בעלי המחסנים עקב אי תשלום דמי השכירות. התובעים אינם יודעים מה עלה בגורל הסחורה. התובעים תובעים את חלקם בסחורה וכן את החזר המע"מ.

צד ג' חוייב בפסק דין קודם לשלם לצדדים א' וב' במסגרת פירוק שותפות. לאחר שביצע חלק מהתשלומים צד ג' מבקש מבית הדין לפרוס את התשלומים כיוון שמצבו הכלכלי אינו מאפשר פרעון מיידי של כל הסכומים שחוייב. צד ג' הביא מסמכים המאששים את טענותיו.

צד ג' השתתף עם צד א', צד ב' וצד ג' ברכישת סחורה. צד ג' לא שילם את חלקו.

ה'עוקץ' הציע ל'לוה' עסקה. מתוך הפרוטוקולים והדברים שאמרו הצדדים, מתברר שאומנם כנראה שהייתה הלואה, אך לא בין המלוה המדובר ללוה המדובר. כעת מנסים להוציא את הכסף מהמשעבדים.

התובע קנה רכב ממגרש רכבים של הנתבע. הנתבע אמר לפני הרכישה, שיש אחריות על המנוע 3 חודשים. הנתבע עשה בדיקה חיצונית לרכב, ולאח"מ ביצע את הרכישה. כשיצא מהמגרש נדלקה נורה כתומה, שהנתבע אמר שלא צריך להתרגש מזה. לאחר שישה שבועות הייתה תקלה במנוע של הרכב, והתברר שאין אחריות על המנוע. הנתבע תיקן את התקלה במוסך שלו, ודרש על זה מהתובע 1300 ₪. לאחר טיפול זה נדלקו שתי נורות אחרות. התובע לקח את הרכב למוסך שלו, שאמר שיש תקלה בטורבו שבגללה צריך להחליף גם את המנוע.
התובע דורש את חזרת המקח בטענת מקח טעות משום שלטענתו התקלה הייתה בשעת הקנייה, והחזר על כל הוצאותיו כולל השכרת רכב מהרגע שהושבת ע"י המוסך שלו.
הנתבע טען שאם התקלה הייתה לפניכן היא הייתה מתגלת בנסיעת המבחן של הבודק. לכן מזלו של התובע גרם. ועוד שההסכם ומנהג המדינה הוא שאין טענת מקח טעות אלא תיקון הרכב. בפועל, הודה הנתבע שאחריות יצרן כפי שאמר כוללת החלפת מנוע לחדש ובאחריות 3 חודשים של היצרן.

חברת בנייה שכרה קבלן עבודות עפר לצורך ביצוע חפירות, הקבלן פינה את העפר, והניח אותו במגרש סמוך בבעלות אדם מסוים, לאחר מכן המגרש נקנה על ידי חברה, שגילתה את החול שהמגרש היה מלא בו. היא תבעה את עלות הפינוי בסך 66,000 ש"ח. לטענתה התובעת היא אחראית על הקבלן ועל נזקיו.

התובעת היא חברה שעוסקת בהקמת אתרי אינטרנט, וקידומם, היא התבקשה על ידי הנתבעת שהיא חברת תיירות ונופש להקים עבורה אתר אינטרנט, לאחר שעבדה, היא תובעת את שכרה, לטענת הנתבעת האתר לא הוקם לפי החוזה, וחסרים בו דברים.

הנתבע חתם על חוזה שכירות מול אדם שאינו צד בבית הדין, לאחר זמן מה המשכיר מכר את הדירה, לאחר תקופת מגורים מסוימת, הם ביקשו מהנתבעים לצאת מהדירה, אך הם לא יצאו. הם תובעים קנסות על איחור בסך 40,300$, לדברי הנתבע, גם אם לא מגיע לו לגור בתקופה זו, הרי שהקנס מוגדר כאסמכתא ואינו חייב לשלמו, כמו כן בחלק מהזמן התובע כלל לא רצה שהוא יתפנה