התבעת, תופרת במקצועה, עבדה עבור סלון שמלות, ותובעת שכר שלא שולם לה עבור מספר עבודות.
הנתבע טוען כי היו מספר שמלות בהם עבודתה לא היתה טובה ולכן אינו חייב עליהם.

התובע - בעלים של חברת התרמות, תובע את הנתבע שכר על עבודה שביצע. הנתבע טוען כי ישנו חוסר התאמה בין הדיווח של החברה כמה כסף נכנס, למה שנכנס בפועל. אם הו מוסרים לנו נתוני אמת היינו מפסיקים את ההתקשרות מזמן.

מזכירות הישוב משכירה קרוואן, ותובעת את הדייר עבור דמי שכירות שלא שולמו במהלך כמה שנים, הנתבע טוען שהחוב מתקזז מחמת שעשה שיפוץ בקראווון שהיה על המועצה לעשות.

התובעת והנתבע התגרשו, בהסכם הגירושין הוסכם שהתובעת תעביר סכום של 20,000 ש"ח בכל שנה במשך חמש שנים, הנתבע יעביר מדי חודש 1000 ש"ח למזונות הילדים, כמו כן ההוצאות החריגות ישולמו שוה בשוה, בין הצדדים מחלוקת לגבי ההוצאות החריגות ולכן פנו לבית הדין בבקשה שיכריע ביניהם.

התובעת התארחה בבית הנתבע ולטענתה בזמן שהיא לא שהתה בבית בעל הבית הסתכל במחשב שלה וגנב מידע ואנשי קשר. וכן בעל הבית הוציא עליה שם רע. וכן מחמתו היא זרקה את המחשב לפח.

התובע הוא בעל עסק, הנתבע הוא בעל מלאכה, הנתבע עבד אצל התובע בעיר אחרת, לאחר מכן הנתבע ביקש מהתובע לשכור את העסק, סוכם ביניהם על שותפות מסוימת ברווחי העסק, שולם לתובע 150,000 ש"ח חד פעמי, לאחר זמן קצר התגלעה מחלוקת בין הצדדים.

בפני ביה"ד הגיעו מתווכת וזוג שקנו דירה אשר הגישו תביעות הדדיות.
המתווכת דורשת לקבל את שכרה. והקונים טוענים כי הם לא חייבים לשלם לה כיוון שלא עבדהכמו שצריך. והם דורשים ממנה להפסיק להתקשר אליהם לדרוש את התשלום.

האיש והאשה התחתנו בשנת תשע"ג, ולהם בן, לאחר כשנתיים הגיש הבעל תביעת גירושין, לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכם בו הבעל ישלם 60 אלף ש"ח על חיוב הכתובה שהם שליש מהכתובה, הבעל מערער על החלטת בית הדין לאור העובדה שהוא לא יכל לחוות את דעתו בדיון בבית הדין.

התובע טוען שפוטר מעבודתו בת"ת באמצע שנה, אחר שהסתיימה תקופת ניסיון ועלתה יפה. הוא דורש פיצויי פיטורין ושאר זכויות האמורות בחוק. הנתבע טוען שהוא שכל עבודתו הייתה בתקופת נסיון, ללא חוזה וללא משכורת רישמית, לכן היה די באמירה שאינו ממשיך בעבודה ואין צורך לפטרו במכתב כחוק, ואף לא לשלם לו פיצויים. בפרט שע"פ החלטת ההנהלה והפיקוח, התובע אינו מתאים לעבודה החינוכית בת"ת ואסור להמשיך להעסיקו.
בנוסף תובע משכורת עבור חצי שעה ביום, שנוספה לו להיות עם התלמידים בזמן התפילה, מה שלא היה כלול בעבודתו מתחילה.

א' המעסיק של ב', פיטר אותו מעבודתו, וב' רוצה להמשיך בעבודה. הצדדים מתווכחים על הרשות לפטר, התזמון והשכר. כמו"כ ישנו ויכוח על תוקפו של התנאי בחוזה שאומר שלעובד אסור לעסוק בעבודה דומה בתוך שנה מפיטוריו, ועל תוספת דמי תיווך לתיווך שעשה העובד למעסיקו.